מושיק קוברסקי עם פוסט ארוך, מנומק וחזק:

‏כנראה שצריך להזכיר עוד פעם לציבור שמוכן להקשיב באיזו תקופה של ניסים אנו חיים.

‏אם מישהו היה אומר לנו לפני מספר שנים שאנו נשב על היציע ונאכל פופקורן בזמן שארה"ב מפעילה את כל כובד משקלה כדי לחנוק ולמוטט את המשטר האיראני שקם עלינו לכלותנו, היינו אומרים לו שהוא יצא מדעתו.

‏הלילה הודיע מפקד סנטקום, אדמירל בראד קופר, כי ארה"ב כבר סייעה לכמעט 1,500 אוניות מסחריות לעבור במצר תחת הגנה אמריקאית, והן נשאו כמעט 750 מיליון חביות נפט לשוק העולמי. הוא גם הצהיר שנתיבי השיט הבינלאומיים נקיים כעת ממוקשים איראניים שהונחו בידי משמרות המהפכה לאחר מבצע שנמשך חודשים וכלל צוללני צי, כוחות קומנדו ימי, וכוח אווירי של כמה זרועות. בנוסף אמר שמאז חידוש המצור באמצע יולי איראן לא ייצאה נפט כלל דרך נמליה; כ־75 כלי שיט שניסו להפר את המצור הוחזרו לאחור ושלושה הושבתו לאחר שלא צייתו. מדובר בהפסד כלכלי בלתי נתפס למשטר האיראני, ויש כבר דיווחים על מתיחות גוברת ועל היערכות לגל חדש של התקוממות נגד המשטר ומשמרות הבאסיג'.

‏במקביל שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט, הפעיל לפני 4 ימים את "מבצע הנידוי הכלכלי"- Operation Economic Outcast. המטרה: בידוד פיננסי מוחלט של איראן — לנתק את המשטר מכל עורק כלכלי שעוד מחבר אותו לעולם. לא עוד סנקציות שאיראן לומדת לעקוף: לפגוע בבנקים, בצי הצללים, במתווכים ובכל מי שמאפשר לכסף ולנפט האיראני להמשיך לזרום. במילותיו של בסנט: להביא את המשטר ל ״חנק כלכלי״ — המתקפה הפיננסית הגדולה ביותר שארה״ב הפעילה אי־פעם נגד יריב.

‏כדי להבין עד כמה הרגע הזה בלתי נתפס, צריך לחזור 47 שנה אחורה.

‏ב-1979 עלה חומייני לשלטון בטהרן, ומייד עם עלייתו החל להצהיר על כוונתו להשמיד את ישראל. הוא כינה את ישראל "אויב האסלאם" כבר בשלבים הראשונים של המהפכה. באוגוסט 1979 הוא הכריז על "יום ירושלים" (יום אל-קודס) – יום שנתי קבוע ביום שישי האחרון של רמדאן – כפלטפורמה לקריאה למאבק משותף של המוסלמים נגד ישראל ולחיסולה. הוא קרא במפורש למוסלמים ולממשלות מוסלמיות "להצטרף כוחות כדי לקצוץ את הכובש הזה (ישראל) ואת תומכיו"

‏שתבינו, ראש ממשלת ישראל עוד היה מנחם בגין.

‏מאז ועד היום המשטר האיראני מעולם לא נסוג מהמטרה הזו ופעל באופן אקטיבי להשגתה. גם בתקופת אוסלו, כאשר נראה היה שישראל מתקרבת לעולם הערבי, איראן דבקה במשימה שלה: להביא לחיסול ישראל.
‏הרצון בהשמדת ישראל על ידי המשטר האיראני הוא נגזרת של אמונה דתית בלתי ניתנת לערעור. והאיראנים גם פעלו בצורה אקטיבית כדי להשיג את המטרה הזו. תכנית הגרעין שמטרתה פצצה החלה כבר בשנות ה-80 המאוחרות תוך יצירת מגעים עם רשת עבדול קאדר חאן מפקיסטן לרכישת ידע על צנטריפוגות. פעילויות המרה והעשרה התקדמו בהדרגה בשנות ה־90. המתקנים הסודיים בנתנז ובאראק נחשפו ב־2002.

‏אני אומר כל זאת כדי שנבין שעם המשטר האיראני אין ולא היה לישראל שום דרך להגיע לפשרות או להסכמים. להבדיל מהנושא הפלסטיני שבו יש חילוקי דעות בחברה הישראלית האם ניתן להגיע לפשרה, עם המשטר באיראן אין לכך משפט קיום. ועדיין יש אצלנו כאלו שלא לגמרי מבינים זאת ומעוניינים לדחות את הקץ.

‏נרוץ קדימה לשנת 2015 ולהסכם ה־JCPOA של אובמה. לאחר שנים של סנקציות שעיכבו את תוכנית הגרעין האיראנית, חתר אובמה להסכם שחולשתו העיקרית — והיו כמה — הייתה בסעיפי השקיעה. אחרי כעשור התרככו מגבלות על מספר הצנטריפוגות ועל המו״פ, ואחרי 15 שנה הוסרו מגבלות הליבה על רמת ההעשרה ועל גודל המלאי. בפועל נפתח לאיראן מסלול חוקי אל מועדון הסף הגרעיני: יכולת העשרה תעשייתית, בלי תקרה של ממש. בינתיים הותר לה לפתח צנטריפוגות מתקדמות במסגרות מוגבלות, לצבור הון עקב הסרת הסנקציות והפשרת נכסים — ובאותם ימים הועברו גם מאות מיליוני דולרים במזומן כחלק מיישוב תביעה ישנה והשבת אסירים — ולבנות סביב ישראל מערך פרוקסי שירתיע פעולה צבאית עד להשלמת הפצצה, אי שם סביב 2030. היום זה נראה קרוב יותר.

‏כמו שאומרים, ובצדק, המצדדים בהסכם: בשנים הראשונות איראן הקפידה על מילוי תנאיו. הבעיה הייתה בתנאים שהכשירו למעשה פצצה גרעינית איראנית. אומנם הייתה התחייבות איראנית לא לפתח נשק כזה, אבל ברגע שאין אכיפה ויש אישור להעשרה בלתי מוגבלת אחרי שנת 2030 אין למעשה דרך למנוע זאת, ראו תקדים צפון קוריאה.

‏בישראל הבינו זאת מעטים, וביניהם ראש הממשלה נתניהו שנלחם בכל כוחו בהסכם אך לא הצליח למנוע אותו. על כך הוא קיבל ביקורת נוקבת משמאל ומהממסד הבטחוני (כולל איזנקוט). ב-2016 אמר איזנקוט כי ההסכם הוא "נקודת מפנה אסטרטגית" ושינוי ממשי בכיוון שבו איראן הלכה. עוד התבטא כי ההסכם כולל "סיכונים רבים, אבל גם הזדמנויות". זו הייתה הערכת מטכ״ל פומבית שונה בחדות מקו הממשלה, אבל לכך כבר התרגלנו.

‏מאי 2018. לאחר חשיפת ארכיון הגרעין האיראני על ידי המוסד, הנשיא טראמפ משתכנע לפרוש מההסכם. המשמעות המיידית הייתה לחץ כלכלי מחודש על איראן שהביא להקטנת המשאבים שעמדו לרשותה לפיתוח נשק ותמיכה בפרוקסיז.

‏וכאן אנו מגיעים לנרטיב השקרי שמנסים למכור לכם. במהלך שנתיים וחצי, בין הפרישה מההסכם ועד בחירתו של ג'ו ביידן לנשיאות, איראן אמנם העלתה במעט את רמת ההעשרה ל-4.5%, מעל הסף המותר של 3.67%, הגדילה מאוד את מלאי החומר בהעשרה נמוכה והרחיבה את פעילות הצנטריפוגות — אבל כל עוד טראמפ היה בבית הלבן היא לא עברה להעשרה ברמה גבוהה. היא הבינה שממשל טראמפ עלול לפגוע בה, גם צבאית. חיסולו של קאסם סולימני, מי שהיה מפקד כוח אל קודס ואחראי על ארגון כל הפרוקסיז, על ידי ארה"ב, הבהיר לה את הנקודה הזו. גם המוסד הישראלי פעל במגוון של דרכים לעכב את תכנית הגרעין האיראנית על ידי פגיעה במדעני גרעין בולטים, פגיעה בשרשרת האספקה, ופיצוצים מסתוריים באתרי גרעין.

‏לנרטיב הזה, כאילו הפרישה מההסכם הייתה טעות, הצטרף שוב מיודענו גדי איזנקוט שבמאי 2023, כחבר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת הכתיר את היציאה מהסכם הגרעין כ"אסונית" וכ"שגיאה איומה" -ציטוט מפיו שדיווח עליו העיתונאי בן כספית, ושלא הוכחש.

‏אז מתי החלה איראן שוב לרוץ לגרעין? התשובה קשורה בקשר נסיבתי, ואולי גם עובדתי לשני אירועים פוליטיים מעבר לים.

‏נובמבר 2020 – ביידן נבחר כנשיא, ולאחר סאגה של מאבקים משפטיים על טענות לזיופים בבחירות, התמונה מתחילה להתבהר. שום דבר לא ימנע את יציאתו של דונלד טראמפ מהבית הלבן. ואכן, ב-31.12.2020 מודיעה איראן כי בכוונתה להתחיל להעשיר אורניום עד 20% במתקן פורדו. הייצור בפועל התחדש בינואר 2021. זו הייתה הרמה הגבוהה ביותר מאז כניסת ההסכם לתוקף.

‏מרץ 2021 – בחירות בישראל. מעמדו של נתניהו על בלימה, ולמרות הניסיונות הנואשים שלו להקים ממשלה, הכתובת כבר על הקיר – גם נתניהו יורד מהבמה ויוחלף כנראה בממשלה שתכלול מפלגות שמאל ואת רע"ם. והנה, ב־13 באפריל 2021 הודיעה איראן שתתחיל להעשיר ל־60%, בתגובה לחבלה במתקן נתנז (שיוחסה לישראל). היא יידעה את סבא"א באותו יום. הייצור בפועל החל ב־16–17 באפריל 2021 במתקן נתנז (מעל הקרקע). זו הייתה הרמה הגבוהה ביותר שאי־פעם הגיעה אליה עד אז, קרובה לרמה צבאית (כ־90%).

‏ממשלת בנט–לפיד (הממשלה ה־36) הושבעה ב־13 ביוני 2021. ב־15 ביוני 2021 הודיע דובר הממשלה האיראנית עלי רביעי שאיראן ייצרה כבר כ־6.5 ק"ג אורניום מועשר ל־60%, וכן 108 ק"ג מועשר ל־20%.

‏קשה שלא לראות את הקשר בין האירועים. הרי ההסכם בוטל על ידי ארה"ב כבר 3 שנים קודם לכן ואיראן לא העזה להתקדם בהעשרה באופן משמעותי כל זמן שיציאת טראמפ ונתניהו מעמדות הנהגה לא נראתה באופק. ניתן להניח שלסילוקם של שני האויבים הגדולים ביותר של תכנית הגרעין האיראנית היה קשר לתעוזה האיראנית. ישפוט הקורא.

‏הגענו לנובמבר 2024. ישראל מוחצת את ארגון הטרור חזבאללה וממשיכה לרסק את ארגון הטרור חמאס. תכנית הפרוקסיז שנועדה להגן על איראן ולתת לה חסינות כדי שתוכל להגיע בניחותא לפצצה קורסת. איראן מחליטה לדהור קדימה בשני המישורים – נשק גרעיני וטילים בליסטיים. נתניהו, שקיבל ביקורת עזה מימין על הפסקת האש בצפון, ומשמאל על אי הסכמה לעיסקה מסוכנת מול החמאס, מבין שעליו להפנות את עיקר המאמצים שוב לאיראן. למזלנו, בארה"ב מתחלף שוב הממשל וידידנו הנשיא טראמפ חוזר. נתניהו מספר שעוד בפגישתם במאר-א-לאגו, מספר חודשים קודם לכן, כשביידן עדיין נשיא, טראמפ ראה אתו עין בעין את הסכנה האיראנית. הוא מפנה את כל משאבי צה"ל וחיל האוויר להכנת מבצע מחץ מול איראן -מבצע "עם כלביא".

‏צודקים אלו שאומרים שמבצע "עם כלביא" לא חיסל את האיום האיראני. כיום אנו מבינים עד כמה איום זה היה מושרש עמוק, תרתי משמע. אבל, וכאן הם טועים, המבצע דחה את הסכנה המיידית של ניסוי גרעיני מבצעי (במיוחד עקב מבצע ‘פטיש חצות’, שבו ארה"ב פגעה קשות במתקנים בפורדו, נתנז ואיספהאן). הוא גם פגע קשות במתקני ייצור הטילים של איראן. אך יותר מכל, הוא סדק את התדמית הבלתי מנוצחת של המשטר האיראני. העם האיראני ראה את מטוסי חיל האוויר עושים כבשלהם בשמי טהרן, ויש רגליים לסברה שההתקוממות העממית בינואר 2026, רק לפני 7 חודשים, נבעה בין היתר מהתדמית המעורערת של שלטון האייאטולות. דיכוי המהומות שהסתיים ברצח, לפי הערכות, של עשרות אלפים היה מהדברים שנתנו לגיטימציה לממשל טראמפ לפתוח במבצע Epic Fury המשולב עם מבצע "שאגת הארי" שלנו.

‏לפני קצת יותר מחצי שנה החל המבצע ומאז אנו ברכבת הרים בלתי נפסקת ברטוריקה של הנשיא טראמפ הנעה בין "כוח הרסני בדרך לאיראן" לבין "הסכם שלום ארוך טווח עם איראן". אין ספק שהדבר מתסכל גם גורמים שמעריכים מאד את תמיכתו העקבית של הנשיא בישראל. אך הנה מסתבר בשבועות האחרונים שבניגוד לכל הערכות המומחים כאילו איראן היא זו ש"עושה בית ספר" לארה"ב במצרי הורמוז, האמריקאים הצליחו ומצליחים להוציא כמויות עצומות של נפט וסחורות מהמפרץ, ובו בזמן לנתק לחלוטין את צינור החמצן של איראן.

‏ראינו בתחילת המאמר את הדיווח המדהים של מפקד סנטקום על הישגי המצור הצבאי, ואת הכרזתו של שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט על המתקפה הכלכלית חסרת התקדים שנועדה להשלים אותו. כל זה מתבצע בזמן שישראל עוקבת בעניין, שומרת על דריכות מירבית, פועלת באופן כמעט חופשי מול הפרוקסיז, אבל נותנת לידידתנו הגדולה ארה"ב לחסל את האיום הקיומי הגדול ביותר עלינו בכ-50 השנים האחרונות.

‏שתי הערות לסיום:

‏הראשונה הערת אזהרה – הדרך לקו הסיום איננה לינארית ועוד ייתכנו עליות ומורדות. ייתכן שנופתע לקום בבוקר ולשמוע שהקטרים /איראנים/ עומאנים / טורקים (מחק את המיותר) מכרו לטראמפ שהאיראנים התגמשו וכדאי לחדש את המו"מ. לא נראה סביר כרגע, אבל גם אם כן, זה יהיה רק עוד מהמורה בדרך.

‏והשנייה – שילוב של אבחנה והתראה – הגענו למצב הבלתי נתפס לטובה לא במקרה. אם היינו מאמצים את גישתו של איזנקוט שבהסכם הגרעין יש הזדמנויות, והיציאה ממנו הייתה טעות איומה, יתכן שבעוד 3 שנים היינו עומדים מול נשק גרעיני איראני ופרוקסיז חזקים בהרבה. היה אדם אחד שבעקביות ובנחישות הוביל קו בלתי מתפשר מול איראן, נתון לביקורת ארסית ונחשף לציוצי לעג, תוך שהוא מנווט מול נשיאים עוינים ונשיאים תומכים, ולעיתים נאלץ לדחוף ממסד בטחוני הססן, וכל זאת כדי להגיע לרגע הזה שבו, יותר מתמיד, יש סיכוי להפלת משטר הרשע הזה. אם לא יינתן לו להמשיך את המלאכה והכדור יעבור למי שפחות מחויב לגישה האקטיביסטית מול איראן, הנשיא טראמפ עלול לאבד עניין ולצאת מהמשחק. זו תהיה החמצה בקנה מידה מונומנטלי. הסיקו את המסקנות שלכם.