הצבאים של פסגת זאב: איפה ומתי רואים אותם, ואיך שומרים עליהם

שני עדרים, שני שטחים פתוחים

הצבאים של השכונה חיים בשני השטחים הפתוחים הגדולים האחרונים שנשארו בצפון ירושלים. שניהם על ספר המדבר, עם מדרונות של עשב ושיחים נמוכים, בדיוק הנוף שהצבי אוהב.

עדר נחל זמרי

נחל זמרי עובר בלב השכונה, וברוב ימות השנה הוא יבש ופתוח. מדרום הוא מחובר ברצף ליער ענתא, ומצפון מפריד בינו לבין יער מיר הכביש שמוביל למחסום חיזמא. הצבאים של הנחל מסתובבים במרחק קצר מהבתים. כל מה שצריך לדעת על השבילים, הכניסות והכללים בנחל נמצא במדריך נחל זמרי.

עדר יער מיר

יער מיר משתרע על כ-1,000 דונם בין פסגת זאב לנווה יעקב, והוא משותף לשתי השכונות. ממזרח הוא תחום בגדר ההפרדה, ומדרום בשדרות סיירת דוכיפת. ביער חיים כמה מיני יונקים, ורובם פעילים בלילה, אבל בדף היער של קק"ל כתוב שאת הצבאים פוגשים בו כמעט בכל פינה. היער דליל יחסית, ובין העצים צומחים עשבים ושיחים נמוכים, ולכן הצבאים רועים גם בתוך החורש ולא רק בשטח הפתוח. בסיור של שעה וחצי ביער, בסוף הקיץ, ספר יוסי שפנייר 15 צבאים: זכרים, נקבות ושני עופרים שעוד ינקו, בקבוצות קטנות של ארבעה עד שישה.

כמה צבאים יש?

לא מצאנו ספירה רשמית ועדכנית של הצבאים בשכונה. ההערכה היחידה שמצאנו מגיעה מסקר יונקים של החברה להגנת הטבע מ-2019, ולפיה חיו אז ביער מיר ובנחל זמרי יחד כ-80 צבאים. זו הערכה של אותו סקר, לא ספירה מדויקת, והמספר יכול להשתנות. ב-2020 יצאו תושבי השכונה, יחד עם רשות הטבע והגנים, לספירה בנחל זמרי וביער ענתא, ותיעדו שם אוכלוסייה גדולה ובריאה. בכל ישראל נשארו רק כמה אלפי צבאים ארץ ישראליים, כך שהעדרים שליד הבית הם חלק קטן אבל חשוב מאוד ממה שנשאר.

העדר עצמו בנוי כמו משפחה. הנקבות נשארות בדרך כלל כל חייהן בעדר שבו נולדו, יחד עם קרובות משפחה. זכר בוגר וחזק שומר על טריטוריה משלו, שחופפת לשטח של עדר הנקבות, וזכרים צעירים או חלשים יותר מסתובבים בעדרים של רווקים. לכן לפעמים תראו צבי בודד, ולפעמים קבוצה של שישה או שבעה.

איפה רואים צבאים בפסגת זאב

אלה המקומות שבהם הכי סביר לפגוש צבאים. נחל זמרי, מצפה אודי ויער ענתא נמצאים בתוך פסגת זאב, ויער מיר משותף לפסגת זאב ולנווה יעקב. הכניסה לנחל זמרי וליער מיר חופשית.

• מצפה אודי, בקצה המזרחי של נחל זמרי: פרגולה ליד רחוב שלמה ומשה תג'ר, שהוקמה לזכרו של החייל אודי אלגרבלי. משם משקיפים על הנחל, ואפשר לצפות בצבאים שבו.
• השביל הכחול בנחל זמרי: כ-2.5 ק"מ, מרחוב גל במערב עד רחוב משה קראוס במזרח, בירידה מתונה. הליכה שקטה בשביל היא הדרך הטובה ביותר לראות צבאים מקרוב, בלי להפריע להם.
• יער מיר, המשותף לפסגת זאב ולנווה יעקב, מגן הבוסתן: הכניסה צמודה לתחנת הרכבת הקלה חיל האוויר. משם יוצא השביל האדום, כקילומטר עד חניון הצנחנים. פרטים על האזור במדריך פסגת זאב צפון, ועל התחנה במדריך הרכבת הקלה בפסגת זאב.
• יער מיר מרחוב אמנון ליפקין-שחק: בקצה הרחוב יוצאת טיילת אל היער.
• יער ענתא, בפסגת זאב דרום: הגיא הרחב שמדרום לבתים, אתר טבע עירוני שמחובר לנחל זמרי. חיים בו צבאים, אבל אין בו שבילים מסומנים, ולכן צופים בו מהשוליים. עוד על האזור במדריך פסגת זאב דרום.

וגם בין הבתים

בסוף הקיץ ובסתיו העשב מתייבש והמזון בשטח מתמעט, ואז צבאים מגיעים לפעמים עד שולי הרחובות. יוסי שפנייר תיעד שישה צבאים, שני זכרים, שתי נקבות ושני עופרים, מסתובבים בין משאיות חונות ליד רחוב אמנון ליפקין-שחק, כאילו זה הבית שלהם. שנתיים קודם לכן הוא ראה צבי ליד פחי האשפה של רחוב חיל האוויר, שגובל ביער מיר, ותושבים סיפרו לו על צבאים שאכלו את הדשא בגן הארכיאולוגי שבפסגת זאב מרכז. מפגש כזה מרגש, אבל זו גם תזכורת: אשפה פתוחה ומזון שנשאר בחוץ מושכים חיות בר אל הכביש.

מתי הכי כדאי לצאת

• בבוקר מוקדם ולפני השקיעה. הצבי פעיל בשעות הקרירות. בשעות החמות של היום הוא רובץ בצל ומעלה גירה, ובאזורים שיש בהם הרבה אנשים הוא עובר לפעמים לפעול גם בלילה.
• בחורף. כשיש הרבה עשב ירוק, העדרים רועים במדרונות הפתוחים, ושם קל לראות אותם. גשם לא מפריע להם.
• מסתכלים לאט. צבי רובץ כמעט נעלם בנוף: הגב החום מסתיר את הבטן והאחוריים הלבנים. כדאי לסרוק את המדרון לאט, ועם משקפת אם יש.

לוח העונות של הצבאים

• 
• 

איך מזהים צבי, ואיך יודעים שהוא עבר כאן

• הגודל: אורך הגוף כמטר, והמשקל כ-20 קילו. הזכרים גדולים וכבדים מהנקבות, עם צוואר עבה יותר.
• הקרניים: לזכר ולנקבה יש קרניים. של הזכר עבות, ארוכות, עד כ-30 סנטימטר, ומכוסות טבעות. של הנקבה דקות וקצרות, ולפעמים עקומות או לא שוות.
• הצבעים: גב חום בהיר, בטן ואחוריים לבנים וזנב כהה וקצר. כשהצבי נלחץ, הזנב מתנופף מהר. אם ראיתם את זה, התקרבתם יותר מדי.
• תחנות ריח: ערמות של גללים, שהזכר משאיר כדי לסמן את השטח שלו. יש הרבה כאלה ביער מיר ובשטחים הפתוחים בצד המזרחי של השכונה. מסתכלים, לא נוגעים.
• עקבות: אחרי גשם, בבוץ שמתייבש, אפשר למצוא בשבילים את העקבות המוארכות של הפרסות.

פגשתם צבי? כך מתנהגים

אנחנו האורחים, והשטח הפתוח הוא הבית שלהם. אלה ההנחיות של רשות הטבע והגנים למפגש עם חיות בר, ועוד כמה דברים שחשובים במיוחד ליד הבית:

• שומרים מרחק. לא מתקרבים ולא מנסים להפחיד או להבריח, גם לא בשביל תמונה טובה.
• לא נוגעים ולא תופסים. זה עלול לסכן אתכם, ויכול להעביר מחלות.
• נותנים לצבי להמשיך בדרכו. עוצרים, מחכים בשקט ונהנים מהרגע.
• לא מאכילים. חיית בר שמתרגלת לאוכל מאנשים מתקרבת לבתים ולכבישים. גם אשפה ושאריות אוכל לא משאירים בחוץ.
• נשארים בשביל. בעיקר באביב, כשעופרים מוסתרים בין השיחים.
• נוהגים לאט. בכביש שבין יער מיר לנחל זמרי נדרסים צבאים בכל שנה, וכדאי להאט שם במיוחד בבוקר ובערב, כשהם פעילים.
• צבי פצוע או במצוקה? מתקשרים למוקד רשות הטבע והגנים, ‎*3639.

מצאתם עופר לבד? אל תיקחו אותו

בשבועות הראשונים לחייו העופר שוכב לבד בין השיחים. זו לא הזנחה, זו שיטה: האמא מחביאה אותו בכוונה, מסתובבת בסביבה ומגיעה כמה פעמים ביום להניק. עופר ששוכב לבד כמעט תמיד לא ננטש. רשות הטבע והגנים מבקשת לא לגעת בעופרים, ולהתקשר למוקד אם נראה שמשהו לא בסדר. חוץ מזה, החוק אוסר להחזיק חיית בר בבית בלי היתר.

בשכונה כבר היה מקרה כזה. ילדים שטיילו בוואדי מתחת לבית מצאו עופר שנראה להם נטוש, ולקחו אותו הביתה כדי לעזור. הוא קיבל חלב פרה, שלא מתאים לו, וחלה. אחרי התייעצות עם הפקח, עם וטרינר מבית החולים לחיות בר ועם הווטרינר של רשות הטבע והגנים, הוחלט להחזיר אותו לאמא שלו. בלילה, עם פנסים, הם הניחו אותו במקום שבו נמצא, לפי מה שהילדים זכרו, לצד מצלמת שביל. בבוקר העופר כבר לא היה שם, ובמצלמה ראו מה קרה: פחות משעה אחרי שהושאר, האמא חזרה אליו. רבע שעה אחר כך עבר שם שועל. את הסיפור המלא, עם התמונות, סיפר צלם הטבע יעקב בן בונן בכתבה השכנים שדואגים לצבאים ולעופרים.

כלבים וצבאים

הכלב שלנו הוא חבר המשפחה, אבל בעיני צבי הוא טורף, בדיוק כמו זאב. לפי רשות הטבע והגנים, חיות הבר מריחות כלב ממרחק רב ונכנסות למצוקה, גם כשהוא קשור, שקט ולא עשה כלום. כלבים יכולים גם להעביר מחלות לחיות הבר, ולהידבק מהן. בישראל, איסוף עופרים בידי מטיילים וטריפה בידי כלבים משוטטים פגעו קשה בעדרי צבאים שחיים ליד יישובים.

• בנחל זמרי: במפה של המינהל הקהילתי מסומן איסור על כניסה עם כלבים.
• ביער מיר: לפי קק"ל, אסור להכניס כלבים.
• ברחובות ובגינות: הכלב חייב להיות ברצועה, בידי מי שמסוגל לשלוט בו.
• איפה כן משחררים: בגינות הכלבים המגודרות, למשל בפארק שמואל תמיר ומול גינת הלטאה ברחמילביץ. הרשימה המלאה בדף וטרינרים וגינות כלבים בפסגת זאב.
• ראיתם כלב משוטט? מדווחים למוקד העירוני 106.

מעברי צבאים: למה הכביש הוא הסכנה הגדולה

פעם נחל זמרי ויער מיר היו חלק מרצועה רחבה של שטחים פתוחים, שהקיפה את פסגת זאב והתחברה למדבר יהודה. מאז תחילת שנות האלפיים גדר ההפרדה ניתקה אותם מהמדבר. הכביש שמוביל למחסום חיזמא חוצה את המעבר הצר שבין שני השטחים, ובכל שנה נדרסים בו צבאים שמנסים לעבור מצד לצד. עדר שלא יכול לעבור נשאר מבודד: פחות מפגשים בין משפחות, פחות גיוון, ובסוף עדר קטן ופגיע יותר.

הפתרון הוא מעבר אקולוגי: גשר ירוק מעל הכביש או מעבר תחתי, שמותאם לטבע שמסביב, ושדרכו חיות בר חוצות את הכביש בבטחה. מעבר כזה לצבאים, מעל שדרות סיירת דוכיפת, נקבע בתכנית "אינפילים פסגת זאב - מתחם שער דוכיפת", שמסדירה בנייה חדשה מצפון למחסום חיזמא, בין רחוב אמנון ליפקין-שחק לשדרות סיירת דוכיפת. התכנית אושרה, והמעבר נקבע בה כתנאי. תושבי השכונה הם שהובילו את הדרישה למעבר: הם התריעו על הדריסות, וביקשו שהבנייה לא תסגור את הדרך האחרונה בין היער לנחל. תודה מיוחדת לשניים מהם, יעקב בן בונן ונתנאל הוכנר, שכתבו כאן באתר את הקריאה לשמור על המעבר בין יער מיר לנחל זמרי, והם חלק מקהילת התושבים שפועלת לשמור על הצבאים ועל הטבע שליד הבית.

בעמק הצבאים שבלב ירושלים אפשר לראות מה קורה כשלא שומרים על המעבר. בסוף שנות השמונים חי שם עדר של עשרות צבאים. הכבישים שנסללו מסביב הפכו את העמק למכלאה, צבאים נדרסו ונטרפו, ונשארה צביה אחת. אחרי שהעמק הפך לפארק, הובאו אליו צבאים, והעדר גדל שוב לעשרות. בפסגת זאב העדרים עוד חיים בטבע, וזה בדיוק הזמן לשמור עליהם.

מוקד רשות הטבע והגנים: למי מתקשרים ומתי

כשמתקשרים, כדאי לתאר בדיוק איפה החיה נמצאת, ולחכות להנחיה לפני שעושים משהו. דיווח על צבי דרוס חשוב גם כשכבר אי אפשר לעזור: כך יודעים כמה צבאים נפגעים, ואיפה.

הצבי, השמות והשכונה

הצבאים השאירו את חותמם גם על המפה. מנזר הצבאים, האתר הביזנטי שליד גינת טוניק בפסגת זאב מזרח, נקרא בערבית דיר ע'זאלי. אף אחד לא יודע אם השם ניתן כבר בימי המנזר, אבל יוסי שפנייר מציע מחשבה יפה: אולי הצבאים שהסתובבו כאן לפני מאות שנים, אבות אבותיהם של הצבאים של היום, הם שנתנו למקום את שמו.

גם קוץ אחד נקרא על שמם. בסוף הקיץ, כשכמעט שום דבר לא פורח, בולטים בשטחים הפתוחים בפסגת זאב מרכז הפרחים הסגולים העדינים של החורשף המצויץ. בערבית קוראים לו "קוץ הצבי", כנראה בגלל היופי שלו.

והצבי עצמו הוא אחד מסמלי הארץ. ארץ ישראל נקראת בתנ"ך "ארץ הצבי", ובתלמוד מסבירים את הדימוי בכך שהעור של הצבי כאילו לא מספיק לגופו, וכך גם הארץ לא מספיקה להכיל את כל פירותיה. בפרקי אבות מופיעה הקריאה להיות "רץ כצבי" לעשות רצון אביך שבשמים.

משימות לילדים

• חמש דקות של שקט: שבו במצפה אודי בלי לדבר חמש דקות שלמות. כתבו כל חיה שראיתם או שמעתם. מי הצליח לראות צבי?
• זכר או נקבה? כשאתם רואים צבאים, הסתכלו על הקרניים. עבות וארוכות, או דקות וקצרות? כמה זכרים וכמה נקבות יש בקבוצה?
• בלשי עקבות: אחרי גשם, חפשו בשביל עקבות מוארכות של פרסות. מצאתם ערמה של גללים? זו תחנת ריח של זכר. מצלמים, לא נוגעים.
• שאלה למחשבה: למה צביה משאירה את העופר שלה לבד בין השיחים? מה היה קורה אם הוא היה הולך איתה כל הזמן?
• הקוץ של הצבי: בסוף הקיץ, חפשו בשטח הפתוח פרח קוצני וסגול. זה החורשף המצויץ.

אחרי ההליכה אפשר להמשיך לעוד טיולים קרובים לבית: כל המסלולים ביער מיר, בנחל זמרי ובטיילות בעמוד טיולים בפסגת זאב. המינהל הקהילתי מקיים מדי פעם סיורי טבע בנחל, ואפשר לעקוב אחריהם בלוח האירועים בפסגת זאב ובדף המינהל הקהילתי פסגת זאב.