קשרים חברתיים ובדידות אינם אותו דבר

אפשר להיות בקשר עם אנשים רבים ועדיין להרגיש לבד. אפשר גם לחיות עם מעט קשרים חברתיים בלי לתאר את התחושה כבדידות. מחקר שפורסם בשנת 2026 מחדד למה ההבחנה הזאת חשובה כשמדברים על בריאות ועל הרגלי חיים.

שני מצבים שונים, לא אותה תחושה

בידוד חברתי מתאר מיעוט קשרים חברתיים בפועל. הכוונה היא למספר הקשרים שיש לאדם, ולא בהכרח למה שהוא מרגיש כלפיהם. בדידות, לעומת זאת, היא חוסר שביעות רצון מאיכות הקשרים. היא יכולה להופיע גם כשיש קשרים רבים.

ההבדל הזה עוזר להבין מדוע מפגש עם אנשים אינו תמיד התשובה לכל קושי חברתי. אדם יכול להיות מוקף באנשים, אבל להרגיש שהקשרים שלו אינם מספקים. אדם אחר יכול לקיים מעט קשרים. שני המצבים עשויים גם להופיע יחד, כפי שנבדק במחקר.

לפי דוח משנת 2023, כמחצית מהמבוגרים בארצות הברית חווים בדידות, וכמעט אותו שיעור חווים בידוד חברתי. אלה נתונים על ארצות הברית. הם אינם אומרים כמה אנשים בישראל חווים את אחד המצבים האלה.

מה בדקו החוקרים

לפי מחקר תצפיתי של חוקרים מאוניברסיטת טוליין, שפורסם בכתב העת נייצ'ר קומיוניקיישנס בשנת 2026, נבדק הקשר בין בדידות ובידוד חברתי לבין שנות חיים ללא מחלות עיקריות. החוקרים ניתחו נתונים של 277,489 בני אדם בגילים 40 עד 69.

בתחילת המחקר המשתתפים לא סבלו מסוכרת, ממחלת לב, ממחלת ריאות, משיטיון, מסרטן, מדיכאון או מחרדה. החוקרים השתמשו בגיל 50 כנקודת ייחוס. ממנו הם חישבו כמה שנים המשתתפים צפויים לחיות ללא המחלות שנבדקו.

שנות חיים ללא מחלה הן אומדן. במקרה הזה, הוא מתייחס רק למחלות שנכללו במחקר. הוא אינו אומר שאדם מסוים יחלה בגיל מסוים, ואינו מודד קיצור של תוחלת החיים הכוללת. כשקוראים על פער של כמה שנים, הכוונה היא לשנים צפויות ללא המחלות שנבדקו, ולא למספר השנים שאדם צפוי לחיות בסך הכול.

מה נמצא אצל נשים ואצל גברים

החוקרים השוו בין מי שחוו גם בדידות וגם בידוד חברתי לבין מי שלא חוו אף אחד מהם. לפי המחקר, נשים שחוו את שני המצבים היו צפויות לחיות 3.7 שנים פחות ללא הפרעה נפשית. אצל גברים באותה השוואה הפער היה 5.8 שנים.

גם במדד של חיים ללא מחלה גופנית נמצא פער. נשים שחוו גם בדידות וגם בידוד חברתי היו צפויות לחיות 2.4 שנים פחות ללא מחלה גופנית, לעומת נשים שלא חוו אף אחד מהם. אצל גברים הפער היה 1.7 שנים.

המספרים האלה מתארים פערים בין קבוצות, לא תחזית אישית. הם גם מראים מדוע כדאי לקרוא כל מדד בנפרד: הפער בשנות החיים ללא הפרעה נפשית אינו זהה לפער בשנות החיים ללא מחלה גופנית. בשני המקרים מדובר בשנות חיים ללא מחלה, ולא בשנות חיים בכלל.

איפה הרגלים בריאים נכנסים לתמונה

לפי המחקר, הרגלים בריאים צמצמו במידה ניכרת את אובדן שנות החיים ללא מחלה שנקשר לבידוד חברתי. אבל הם לא הפחיתו באופן מובהק את הסיכון הנוסף שנקשר לתחושת בדידות. זאת ההבחנה המעשית המרכזית: מחסור בקשרים ותחושת בדידות אינם אותו דבר, וגם הקשר שלהם להרגלי חיים לא היה זהה.

הרגלים בריאים עשויים לצמצם את אובדן שנות החיים ללא מחלה שנקשר לבידוד חברתי. אין פירוש הדבר שהם מבטלים אותו, או שהם מענה מספק לתחושת בדידות. במחקר, הסיכון הנוסף שנקשר לבדידות לא פחת באופן מובהק לצד הרגלים בריאים.

יש גם גבול למה שאפשר להסיק מהממצאים. זהו מחקר תצפיתי: הוא מצא קשר בין המצבים החברתיים לבין שנות החיים ללא המחלות שנבדקו, אך אינו מוכיח שבדידות או בידוד חברתי גרמו לפגיעה הבריאותית שנצפתה. החוקרים מתכננים לבדוק אוכלוסיות נוספות ולערוך ניסויים קליניים, כדי לברר אם קיים קשר של סיבה ותוצאה. עד אז, ההבדל בין מעט קשרים לבין תחושה שהקשרים אינם מספקים נשאר חיוני להבנת הממצאים.

המידע בכתבה כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי.