האם סדר האכילה משפיע על הסוכר בדם?

האם צריך לשנות את מה שאוכלים כדי להשפיע על רמת הסוכר אחרי הארוחה, או שאולי גם הסדר משנה? מחקר בעכברים מצא שכאשר שמן זית ניתן לפני גלוקוז, העלייה המוקדמת בסוכר בדם הייתה מתונה יותר מאשר כשהשמן ניתן אחריו. זו שאלה מעניינת לארוחות יום־יומיות, אבל הממצא החדש עדיין אינו המלצה לבני אדם.

אותם רכיבים, סדר אחר

גלוקוז הוא הסוכר שנמדד בדם. פחמימות במזון עשויות להעלות את רמתו לאחר ארוחה. סדר אכילה פירושו שינוי הסדר שבו צורכים את רכיבי הארוחה, בלי בהכרח להוציא ממנה קבוצות מזון. לכן אפשר לשאול לא רק מה נאכל, אלא גם מה נאכל קודם.

צוות מאוניברסיטת קיוטו, בהשתתפות דייסוקה יאבה, בדק את השאלה בעכברים. המחקר פורסם בכתב העת דיאבטיס. אחרי צום לילה חולקו העכברים לשלוש קבוצות, כדי לבדוק מה קורה כאשר שמן הזית ניתן לפני הגלוקוז או אחריו:

• קבוצה אחת קיבלה מים ואחריהם גלוקוז.
• קבוצה שנייה קיבלה שמן זית, וכעבור 15 דקות גלוקוז.
• קבוצה שלישית קיבלה גלוקוז, וכעבור 15 דקות שמן זית.

ההשוואה בין שתי הקבוצות שקיבלו שמן זית חשובה במיוחד. בשתיהן ניתנו שמן זית וגלוקוז, אך בסדר שונה. כך יכלו החוקרים לבדוק את השפעת הסדר, ולא רק את עצם נוכחותו של שמן הזית.

מה קרה לסוכר בדם

לפי המחקר שפורסם בדיאבטיס, מתן שמן זית לפני גלוקוז צמצם את העלייה המוקדמת בסוכר בדם, בהשוואה למתן השמן אחרי הגלוקוז. בדיווח נוסף על המחקר תואר הבדל ניכר במדידות שנערכו כעבור 15 וכעבור 30 דקות. כעבור 60 דקות ההבדלים בין הקבוצות הצטמצמו.

הזמנים האלה עוזרים להבין מה בדיוק נמצא. החוקרים לא תיארו שינוי קבוע ברמת הסוכר, אלא תגובה מוקדמת יותר לאחר מתן הגלוקוז. גם כשהבדל נראה בתחילת המדידה, הוא עשוי להיות קטן יותר בהמשך. זו אחת הסיבות לדייק כשמתארים את הממצא.

ההשפעה נצפתה גם בעכברים ששימשו מודל לסוכרת מסוג 2, מצב הכרוך בקושי לווסת את רמת הסוכר בדם. היא נצפתה גם בעכברים ששימשו מודל לפגיעה משמעותית בייצור אינסולין. אלה ממצאים ממודלים של מחלה בעכברים, ולא בדיקה של אנשים החיים עם סוכרת.

מה עשוי להסביר את ההבדל

שמן זית שניתן לפני גלוקוז האט את התרוקנות הקיבה. פירוש הדבר שתוכן הקיבה עבר אל המעי הדק לאט יותר. זהו חלק מההסבר האפשרי לכך שהעלייה המוקדמת בסוכר הייתה מתונה יותר: כשמעבר התוכן איטי יותר, גם תגובת הגוף לגלוקוז עשויה להשתנות.

החוקרים מדדו גם עלייה מוקדמת בכמה הורמונים המעורבים בוויסות הסוכר: גלוקגון, פוליפפטיד אינסולינוטרופי תלוי גלוקוז ופפטיד דמוי גלוקגון 1. השמות ארוכים, אבל הנקודה פשוטה: השינוי שנצפה לא היה רק עניין של סדר מתן החומרים. נמדדו לצדו גם שינויים בתגובה של הגוף.

גלוקגון בדרך כלל מעלה את רמת הסוכר בדם, בין היתר כשהוא מעודד את הכבד לשחרר גלוקוז שאוחסן בו. במחקר נמצא שגם מסלול האיתות של גלוקגון השתתף בריסון העלייה בסוכר אחרי מתן הגלוקוז. חסימת המסלול של גלוקגון לבדו, או של פפטיד דמוי גלוקגון 1 לבדו, לא ביטלה את ההשפעה. כאשר שני המסלולים נחסמו יחד, ההשפעה נחלשה.

גם עצב התועה היה מעורב בתגובה שנמדדה. זהו עצב שמקשר בין המוח למערכת העיכול. פגיעה ניסויית באיתות דרכו החלישה הן את ההשפעה על הסוכר והן את ההשפעה על התרוקנות הקיבה. יחד, התוצאות מצביעות על כמה מסלולים שפעלו במחקר, ולא על גורם יחיד שמסביר הכול.

מה אפשר לקחת לארוחה

החוקרים בדקו גם שמן פשתן, שומן מן החי, שמן קוקוס ושמן דגים. שמן זית נתן בדרך כלל את התוצאה הטובה ביותר. לשמן פשתן ולשומן מן החי היו תוצאות דומות לשלו בחלק מהמדדים. ההשוואה הזו אינה הופכת אף אחד מסוגי השומן להמלצה תזונתית: היא מתארת את מה שנמדד בניסוי בעכברים.

המחקר החדש בדק מתן שמן זית וגלוקוז לעכברים, ולא בחן ארוחות רגילות בבני אדם.

לכן אין להסיק ממנו שנטילת שמן זית לפני האוכל היא דרך מוכחת להפחית עליות סוכר אצל אנשים. כדי לדעת אם ההשפעה שנצפתה כאן מתקיימת גם בבני אדם, דרושים מחקרים קליניים. בינתיים, סדר האכילה הוא נושא למחקר, ולא הבטחה לתוצאה מסוימת בכל ארוחה.

המידע בכתבה כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי או תזונתי אישי.