הפרופסור משה כהן אליה:
אפקט סטרייסנד
אתמול התפרסמו נתוני הצפייה בנאומי מנהיגי העולם באו"ם. מוביל את הרשימה באופן ברור הוא בנימין נתניהו, שנאומו זכה לצפייה כוללת של 91 מיליון איש (כולל ברשתות). באשר לנתוני צפייה ישירה, נרשמו 14.2 מיליון צפיות מאומתות בנאום במלואו, ומספר שיא צפה בו עד סופו. ההשוואה לנאומי מנהיגים אחרים שעומדים במוקד השיח הגלובלי היא מעניינת. נאום זלנסקי זכה ל-2.6 מיליון צפיות (בהשוואה ל-14.2 של נתניהו), נאום טראמפ ל-1.1 מיליון צפיות, ונאום ארדואן ל-0.7 מיליון צפיות.
איך אפשר להסביר את נתוני הצפייה יוצאי הדופן, בוודאי מול מנהיגי העולם האחרים, במיוחד לאור היציאה המתוכננת ממליאת האו"ם של נציגי המדינות העוינות את ישראל? הרי למרות שהנאום עצמו היה מצוין, הוא לא היה טוב יותר מנאומים אחרים של נתניהו.
אפקט סטרייסנד הוא מצב שבו ניסיון להסתיר, להשתיק, לצנזר או להקטין חשיפה לתוכן מסוים משיג בדיוק את התוצאה ההפוכה: הוא הופך את התוכן למסקרן, חדשותי ומדובר יותר, ולכן מגדיל מאוד את החשיפה אליו. השם נולד בעקבות ניסיונה של ברברה סטרייסנד ב-2003 להסיר מהרשת צילום אווירי של ביתה; המאבק המשפטי עצמו הפך צילום שכמעט איש לא ראה לסיפור שמשך מאות אלפי צפיות.
בהקשר של נאום נתניהו, כשיצאו עשרות נציגים מן האולם במחאה בדיוק עם תחילת נאומו, החרם עצמו הפך מיד לחלק המרכזי מהסיפור התקשורתי סביב הנאום. נתניהו אף פתח את דבריו בהתייחסות ישירה ליוצאים מן האולם. כי מרגע שהמסר הוא "אנחנו לא מוכנים אפילו להקשיב לו", נוצרת אצל קהל אחר בדיוק התגובה ההפוכה: אז מה הוא אמר שגורם להם לקום ולצאת? וכך למעשה שונאי ישראל שרצו לפגוע בנתניהו, הפכו למפרסמים הטובים ביותר של הנאום שלו.
אז מי שביקש לרוקן את האולם, מילא את הרשת; ומי שביקש להחרים את הנאום, הפך אותו לנאום שאי אפשר היה להתעלם ממנו. וזו היתה עוד תרומה של העם היהודי לקידום הבהירות המוסרית של העולם.
מערכת האתר
אחרי ההודעה האמירותית ובמסגרת התיאום בין המדינות - לשכת רה"מ מפרסמת:
רה"מ בנימין נתניהו ורעייתו ביקרו אתמול באיחוד האמירויות בהזמנת נשיא איחוד האמירויות, השייח' מוחמד בן זאיד.
הביקור עסק בחיזוק היחסים בין שתי המדינות והאתגרים האזוריים, והשתתפו בו ראש המל"ל, ראש המוסד, המזכיר הצבאי והיועץ המדיני.
יקי אדמקר: ערוץ 12 חסרי אחריות!
מספר עיתונאים פנו אתמול לצנזורה כדי לאשר את הפרסום על הביקור של נתניהו באיחוד האמירויות.
התשובה שקיבלו: נפסל.
ערוץ 12 עשה דין לעצמו. פרסמו את האייטם כשעה לפני חזרת נתניהו לישראל.
המוסד: ״הדלפה זו היוותה איום ביטחוני חמור לביטחון רה״מ והמשלחת״.
שב״כ: ״מעמיד את המבצעים העתידיים בסיכון גבוה יותר״.
חנן עמיאור: רבות הדרכים של חדשות 12 לפגוע בביטחון המדינה:
לחבק סרבנים ולהכריז "אין לנו חיל אוויר",
לתאר את פעולת צה"ל בעזה כ"כשל מוסרי",
לחשוף את כתובתו המדויקת, האסורה בפרסום, של יאיר נתניהו במיאמי
לפרסם בעולם עלילת דם אוטואנטישמית נגד חיילי כוח 100 כאילו אנסו עציר פלסטיני כפות (בזמן שהמחבלים מחזיקים אצלם חטופים שלנו),
ועכשיו גם לחשוף ביקור חשאי של רה"מ ופמלייתו הביטחונית במפרץ כשמטוסו עדיין רחוק מישראל וחשוף לפגיעה.
התירוץ שלהם הפעם: זו ידיעה פוליטית, לא עניינה של הצנזורה.
מופקרים. לא של ישראל
חה״כ עמית הלוי בתגובה ל״הודעת רונן בר על כוונתו להגיש תביעת דיבה נגד רוה״מ״:
״יש 1200 איש לפחות שהיו רוצים להעיד במשפט הדיבה הזה (שלא יתקיים) אבל נטבחו באכזריות. רונן בר לא הודיע ולא התריע לאף אחד מהם, לא לרבשצי״ם שלהם, לא לחברי כיתות הכוננות ולא לקב״טים.
הוא מעל מעילה חמורה בתפקידו המקצועי ובמנדט שהציבור הפקיד בידיו.
במקום למלא את התפקיד החיוני של ראש שב״כ, הוא החליט לשמש בפועל כפוליטיקאי וכמדינאי ולכן הוא החליט גם למדר את ראש הממשלה ואת שר הביטחון לאורך כל אותו לילה, כדי למנוע קבלת החלטות שלא תאמו את השקפת עולמו. זאת כפי שעולה מהתצהיר שלו עצמו, למרות שהוא הגדיר את ההתפתחויות ככאלו שעלולות לדבריו לזלוג ״לאירוע רב-זירתי״.
כפוליטיקאי ״ההתרעה״ היחידה שהוא העביר לרוהמ היתה דרישה פוליטית להפסיק את קידומה של הרפורמה המשפטית, כיוון שהוא היה מודע לכך שזו התערבות פוליטית זולה, הוא עצמו לא התייחס אליה ברצינות מבחינה ביטחונית, גם כשהסימנים המעידים היו בוהקים מאוד.
ההודעה הערב של ראש השב״כ היא איפוא המשך העיסוק הפוליטי שלו, כנגד ממשלת הימין.״
סגן אלמוג כהן: הקמפיין כנגד הליכוד וראש הממשלה בערוץ 12 הוא לא חדש, גם לא סיכון חיי כוחותינו- החל מלוחמי כוח 100, בוקר התקיפה באיראן וכלה בניסיון הפגיעה ברה״מ בסוף השבוע.
הפגיעה בבטחון מדינת ישראל היא לאין שיעור, באם חלילה אויבינו היו עושים שימוש במידע שהערוץ העברייני סיפק.
ערוץ 12, על שלוחיו הרבים, צריכים לתת את הדין- עוד הערב.
אראל סג״ל:
סרק סרק
תמיד זה סרק סרק
השב״כ ידע על יגאל עמיר, אני יודע שהם ידעו. אבא שלי היה העורך דין של שלומי הלוי והוא סיפר לי.
איך זה נגמר ?
סרק סרק, מרגלית הר שפי ישבה בכלא וכרמי גילון עם פנסיה תקציבית חזירית.
ערב השבעה באוקטובר, השב״כ ניהל שיחות הסדרה עם חמאס בתיווך מצרים. הגיעו לסיכום. ואז הלילה בא, עם כל הסימנים אבל לא היה
יש ספק אין ספק
היה רונן בר והרצי הלוי שמידרו את הדרג המדיני וניהלו אירוע לבד.
למה הפקירו את העוטף? מי הרגיע אותם?
למה שוב סרק סרק?
השאר שם וטלפון וניצור איתך קשר בהקדם
