מושיק קוברסקי: ‏המרחק בין כניעה ותבוסה לניצחון והכרעה היה קטן. והוא עדיין קטן.

‏לא צריך לנחש. אפשר פשוט להסתכל במה שקרה ולהסיק מסקנות.

‏אמרתי, ואומר שוב. נקודת המפתח שכל אחד צריך להסתכל עליה היא קיץ 2024. לפני שנתיים. אולי נקודת השפל הגדולה ביותר במלחמה, שממנה התרוממנו לגבהים בלתי נתפסים. מדובר בחודשים יוני-ספטמבר. כשלושה וחצי חודשים שמשמעותם הייתה יכולה להיות תבוסה או ניצחון. יש מי שהיה מוכן לקבל תבוסה, ויש מי שלא ויתר על ניצחון.

‏לטובת מי ששכח, בואו נעשה סדר.

‏בתחילת מאי צה"ל נכנס לרפיח ובאופן מפתיע, בניגוד לניתוחים האסטרטגיים של אחת, קאמלה האריס, בתוך פחות משבועיים כבר התפנו מרפיח כ־800 אלף איש, ובהמשך החודש התקרב מספר המתפנים למיליון, רובם לאזור ההומניטרי המורחב במואסי ובחאן יונס. צה"ל השתלט על ציר פילדלפי ומעבר הגבול, והתחיל לטהר בהדרגה את העיר עצמה. בעולם התחולל הקמפיין "כל העיניים על רפיח". בהאג המשיך בית הדין הבינלאומי להשתולל על ישראל. הנשיא ביידן עצר משלוח של פצצות כבדות, ובהמשך ממשלו עיכב גם משלוח של דחפורי D9. נסראללה המשיך לירות בצפון ועשרות אלפי תושבים היו מפונים. חודש קודם, באפריל, איראן תקפה אותנו בפעם הראשונה ישירות וישראל ענתה בתגובה חלשה יחסית, רק הפגנת יכולת. יש מי שקרא לה "דרדל'ה".

‏ברחבי הארץ הקמפיין להשגת עיסקת חטופים היה בעיצומו. מי שהתנגד לעיסקה, כל עיסקה, נחשב לרשע ולרוצח. ברחוב נשמעה הקריאה "בכל מחיר". הספר "מר הפקרה" התנוסס בכל חנויות הספרים, וכולו היה ממוקד בדמון אחד – בנימין נתניהו – שליבו גס בחטופים ובדרך הוא גם מועל בביטחון ישראל.

‏התנאים שהחמאס דרש היו ברורים: נסיגה מלאה של צה"ל מכל רצועת עזה, כולל פתיחה מוחלטת של מעבר פילדלפי למצרים, שחרור מספר גדול מאוד של אסירים ועצורים פלסטינים, בהם מחבלים שנידונו למאסרי עולם ובכירים שחמאס דרש את שחרורם, שיקום מלא של הרצועה, והחשוב ביותר, התחייבות ישראלית, מגובה בערבויות בין לאומיות קשיחות, לאי חידוש הלחימה. העיסקה הייתה אמורה להיות מדורגת, כלומר שחרור חטופים רק על פי ויתורים ישראלים מלאים. היא הייתה מביאה גם בהכרח להפסקת אש בצפון כי חזבאללה היה נוצר מייד את האש ולהישאר הם כל כוחותיו ומערכיו על הגבול, 200 מטר מבית הילדים של מנרה.

‏ובנקודת זמן זו יכולנו לראות מה אמרה כל אחת מהנפשות הפועלות כיום: איזנקוט, גנץ, ליברמן, גולן, לפיד, בנט, וכמובן גם נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר.

‏השניים הראשונים, שבמהלך הכניסה לרפיח עדיין ישבו בקבינט המלחמה המצומצם, יכלו לא רק לדבר אלא גם לעשות. והם אכן עשו. הם הציבו אולטימטום שאמנם כלל מטרות נמלצות, אך ניתן לקרוא את מה שעומד מאחוריו.
‏ברגע שהשבת החטופים מוצבת כיעד עליון (סעיף 1) אזי כל היתר (מיטוט חמאס, פירוז עזה, שליטה ביטחונית) נשארות בגדר מטרות לטווח בינוני-רחוק, במקרה הטוב. אפשר לחכות עם זה שנה-שנתיים, אמר גנץ בקולו. איזנקוט אמר שהלחימה בחמאס תימשך שנים, אבל לחטופים אין זמן. זו לא הייתה אמירה חדשה של איזנקוט. כ-5 חודשים קודם לכן, בתוכנית עובדה, הוא כבר אמר, בעודו בקבינט, שאי אפשר להחזיר את החטופים שלא דרך עסקה, והודיע לעם ישראל שההנהגה (בה הוא חבר!) לא אומרת להם אמת. מטרה מספר 4, השבת תושבי הצפון עד ה-1 לספטמבר לבתיהם, הייתה כרוכה האופן ברור באותה הפסקת אש. השניים כבר ידעו היטב, כתוצאה מפעילות כוחות מיוחדים מעבר לגבול, איזו תשתית מנהור רצחנית מחזיק החזבאללה ליד הגדר, והם היו מוכנים למכור את האשליה ולהחזיר בתנאים אלו את תושבי הצפון לבתיהם, מועמדים ל-7.10 הבא.

‏נתניהו המשיך במשא ומתן מול ביידן וצוותו, אבל לא היה מוכן לוותר בנקודה העיקרית – הפסקת הלחימה. הוא הבין, כפי שכל מי שמכיר את המזה"ת יודע, שקבלת התנאי הזה תתפרש על ידי כל אויבינו ככניעה. מצעד ניצחון של סנוואר ודף בציר סלאח א-דין, מצפון לדרום, תהפוך את סנוואר עצמו לסאלח א-דין המודרני, נערץ ממרוקו עד אפגניסטן. ישראל תהיה עם הדם במים, מול כל הכרישים.

‏ב-9 ביוני פרשו גנץ ואיזנקוט מהקבינט. מעבר לרצון שלהם לעצור את הלחימה, הם הרגישו שנפילת הממשלה היא עניין של זמן. מדברים רבות על כך שנתניהו מונע משיקולים פוליטיים, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשניים באמת ובתמים האמינו שהם מובילים חזק מאד בסקרים, נתניהו בשפל היסטורי, ובמאמץ לא גדול הם יוכלו ליזום פיזור הכנסת או אולי אפילו אי אמון קונסטרוקטיבי. ייאמר לזכותו של גנץ שבשבוע הראשון של המלחמה הוא נכנס מתחת לאלונקה, מול גידופים רבים מהפלג הקפלניסטי. הפעולה האחראית הזו גם הביאה לו דיבידנדים רבים שהתבטאו בסקרים. בין היתר, הם גם סחררו את ראשו ונתנו לו להבין שבתמיכה אמריקאית של מימשל ביידן הוא ושותפו איזנקוט יוכלו בקרוב להיות ראש הממשלה ושר הביטחון.

‏אלא שלנתניהו היו תוכניות אחרות. משוחרר מהמשקל העודף של השניים בקבינט, הוא החל להמריא.

‏זה החל בסדרה של פעולות חיסול נועזות: מוחמד דף בעזה, רמטכ"ל חזבאללה פואד שוקר בדאחיה של ביירות, והשיא -חיסולו של מנהיג חמאס איסמעיל הנייה בלב טהרן. נתניהו אותת למזרח התיכון שאנחנו משוגעים ולא נעצור עד הניצחון. במקביל, ועל אף ההתנגדות במערכת הבטחון (אז עדיין גלנט, הרצי ורונן בר) והאמברגו האמריקאי , הוא דחף להמשיך בפעולה התקפית בעזה.

‏ב-24 ליולי הגיע נתניהו, על פי הזמנת יו"ר בית הנבחרים האמריקאי מייק ג'ונסון ומנהיגי הקונגרס משתי המפלגות, ועל רקע מתיחות חריפה עם ממשל ביידן, לדבר מול שני בתי הקונגרס. בנאום צ'רצ'יליאני כמעט, שלכתיבתו הוא נעזר באנשי רוח ואמריקנולוגים מהשורה הראשונה, הוא הציג את חזונו: ישראל תמשיך להילחם עד להשמדת היכולות הצבאיות של חמאס, סיום שלטונו בעזה והחזרת כל החטופים, המלחמה יכולה להסתיים מחר אם חמאס ייכנע, יתפרק מנשקו וישיב את החטופים וישראל לא תסתפק בפחות מניצחון מוחלט.

‏נתניהו גם הציג את איראן כאויב המרכזי שמפעיל את חמאס, חיזבאללה, החות'ים ואחרים, וטען שהמאבק הוא בין ברבריות לציוויליזציה. הוא פנה לממשל האמריקאי ואמר: תנו לנו את הכלים מהר יותר ונסיים את העבודה מהר יותר. נתניהו נתן גב לידידי ישראל בארה"ב בכך שתקף בחריפות את המפגינים בקמפוסים האמריקאיים ובמקומות אחרים, כינה אותם "אידיוטים שימושיים של איראן" וטען שהם עומדים לצד רוצחים ואנסים. הנאום היה ארוך (כ-50 דקות), כלל מחיאות כפיים רבות, והתמקד בהצדקת המלחמה, בחיזוק התמיכה האמריקאית ובמסגור המאבק כמשותף לישראל ולארה"ב מול איראן.

‏הדוקטרינה של נתניהו, כפי שאמר פעמים רבות בעבר, היא כי הדרך להשפעה על מימשל אחר עוברת בשכנוע דעת הקהל שלו. כך הוא פעל.

‏בסוף אוגוסט כאשר כבר היה ברור שנתניהו אינו מתכוון לעצור את המלחמה בתנאים שחמאס דרש, עשה ארגון הטרור את הדבר שכולנו חששנו מפניו. הוא רצח בדם קר שישה מחטופינו במנהרה ברפיח. כל מדינת ישראל בכתה עם משפחות החטופים, אך היו גם אלו שחשבו שניתן יהיה למנף את הרצח הנתעב להגברת הלחץ על הממשלה לעיסקת חטופים בתנאי חמאס, דהיינו עיסקת כניעה. הנה כמה אמירות:

‏יאיר לפיד: "במקום להציל חיים, קוברים חטופים. הם היו בחיים. נתניהו וקבינט המוות החליטו לא להציל אותם. עדיין יש חטופים חיים שם, ועדיין אפשר לעשות עסקה. נתניהו לא עושה את זה מסיבות פוליטיות.".

‏גדי איזנקוט: "אם לא נעמוד במשימת השבת החטופים, זה יהיה גזר דין מוות עבורם. אנחנו רואים כמה שילמו בחייהם בגלל העיכובים. מצבה האסטרטגי של ישראל לא יקום וייפול על פילדלפי."

‏בני גנץ: "נתניהו עיכב את היכולת להתקדם לעסקאות החטופים באופן סדרתי… צריך להביא עסקה – בין שבשלבים ובין שבשלב אחד. העיקר שנגיע למתווה להשבת חטופים ונממש אותו."

‏יאיר גולן: "בנימין נתניהו יכול היה להגיע לעסקת חטופים לפני חודשים ארוכים. הוא לחוץ, מפוחד ולא מסוגל לעמוד בפני לחץ הימין הקיצוני… צריך להגיע לעסקת חטופים, בשביל זה צריך להגיע להפסקת אש – היא טובה לישראל".

‏נתניהו הגיב באמירה שבדיעבד התגשמה. "מי שרוצח חטופים – לא רוצה עסקה. … ממשלת ישראל מחויבת, ואני מחויב אישית, להמשיך ולחתור לעסקה שתשיב את כל חטופינו ותבטיח את ביטחוננו וקיומנו". הסיפא של המשפט היא בדיוק ההבדל מול האחרים – "תבטיח את ביטחוננו וקיומנו".

‏אבל התשובה האמיתית למעשה הנתעב של החמאס, במעשים ולא בדיבורים, ניתנה כשבועיים אחר כך, במרחק של מאות קילומטרים משם. מבצע הביפרים המזהיר, שכפי שסיפר לנו ראש המוסד לשעבר, דדי ברנע, בכנס INSS בפברואר 2025, היה החלטה של נתניהו בניגוד לזרם. כך הוא אמר: "הדילמה בהפעלת המבצע ב-17 בספטמבר 2024 הייתה גדולה, גדולה מאוד. בדיון אישור המבצע הוצגו שתי אסכולות, ששתיהן היו נכונות לשעת הצגתן. ראש הממשלה קיבל בסופו של דבר את ההחלטה בניגוד מוחלט לעמדה הרווחת בדיון, והנה אנחנו כאן מקבלים את הפרס".

‏המבצע שהמם את ארגון הטרור, ושההדף שלו הגיע עד עזה וטהרן, עורר שוב את כל הספקנים שקראו לקבל את יוזמת הפסקת האש המיידית הצרפתית-אמריקאית בתמיכת מימשל ביידן ומדינות נוספות. תשובתו של נתניהו הגיעה לאחר עשרה ימים בחיסולו של רב המרצחים נסראללה. גם זאת בניגוד לזרם, תוך כדי שהוא יוצא לניו יורק, לדבר בעצרת האו"ם, במבצע הסחה מדהים. האישור למבצע ניתן, על פי פרסומים שלא אושרו רשמית, בתקשורת מאובטחת מתוך מטוס "כנף ציון" המושמץ. צחוק הגורל.

‏מאז אותם שבועיים מזהירים באלול תשפ"ד, ישראל במגמת עלייה במעמדה האסטרטגי במזרח התיכון. אמנם לא תמה המלאכה, אבל כל מי שמסתכל בראייה אובייקטיבית יודע עד כמה אויבינו חוששים מאיתנו היום, יותר מאי פעם. אנשי חמאס מחוסלים כמו ברווזים במטווח. חלק גדול מדרום לבנון הרוס וריק מתושבים, מול תחילת הפריחה מחדש של הצפון שלנו. אנו יושבים על שיא החרמון ובתוך סוריה כאשר שר החוץ שלהם נפגש בירדן עם ראש המוסד גופמן. לחות'ים, שפגענו קשות בממשלתם ובצמרת שלהם, יש צרות עם הסעודים והאנטי-חות'ים התימניים. ואיראן נחנקת כל יום בלחץ אמריקאי אימתני, שנקווה שיסתיים בקנאק.

‏רק תפילה אחת יש לכל אותם אויבים שראו טוב מאד מה קרה פה בשלוש השנים האחרונות. יש להם מודיעין גלוי, והם למדו את הלקח שלהם מקיץ 2024. הם יודעים שאם אותם תבוסתנים, אלו שקראו להיכנע, אלו שמחפשים רק את השקט הרגעי ואת אשליית השלום, אם אלו יחזרו לכס השילטון, אז כל אותם הישגים שישראל השיגה בהחזרת ההרתעה והביטחון יתמוססו כלא היו.

‏זו נשארה תקוותם היחידה. אל תתנו להם לממש אותה.
‏זה בידיכם!