כלי בינה מלאכותית לזיהוי מוקדם של סיכון לדמנציה

ויביורן אנדרסון מכיר מקרוב את הזמן הממושך שעלול להידרש לאבחון דמנציה. כדוקטורנט וחוקר דמנציה בבית החולים האוניברסיטאי באוסלו, הוא פוגש מטופלים רבים בשלבים מתקדמים של המחלה. ייתכן שהם החמיצו הזדמנות לקבל תמיכה וטיפול מוקדם יותר.

״לוקח זמן רב מדי עד שמגיעים לאבחנה הנכונה, ועד שהמטופלים ומי שמטפלים בהם מקבלים את העזרה הדרושה להם״, אמר.

דמנציה משפיעה על כ-57 מיליון בני אדם בעולם. ובכל זאת, מקרים רבים מאובחנים רק לאחר שכבר התרחשו שינויים משמעותיים במוח.

לזהות את הסיכון מוקדם יותר

במסגרת פרויקט איי-מיינד, במימון האיחוד האירופי, פיתחו אנדרסון ועמיתיו ברחבי אירופה כלים חדשים של בינה מלאכותית. הכלים נועדו לסייע בזיהוי מוקדם יותר של אנשים בסיכון לדמנציה. זיהוי מוקדם ומדויק יותר עשוי לאפשר מעקב, התערבות ותמיכה, ואולי להאריך את פרק הזמן שבו אנשים חיים ללא תסמינים משמעותיים.

״כשהירידה בתפקודי החשיבה והזיכרון כבר מתקדמת לדמנציה, ייתכן שההזדמנויות להתערב אבדו״, הסבירה ד״ר אירה הרלדסן, רופאה מומחית למערכת העצבים בבית החולים האוניברסיטאי באוסלו ומתאמת המחקר. ״המטרה של איי-מיינד היא לזהות את המטופל בשלב מוקדם, לפני שמופיעים תסמינים קליניים.״

דמנציה משפיעה על כ-7% מבני ה-60 ומעלה במדינות האיחוד האירופי. הסיכוי לפתח אותה עולה בחדות עם הגיל. ככל שאוכלוסיית אירופה מזדקנת, כך גדלה החשיבות של זיהוי מוקדם של אנשים בסיכון.

שני כלים להערכת הסיכון

צוות המחקר של איי-מיינד משלב ידע רפואי, טכנולוגיות מתקדמות ומודלים של בינה מלאכותית. המטרה היא לשפר את חיזוי הסיכון ולסייע בתכנון האבחון והטיפול.

החוקרים הקדישו יותר מ-50,000 שעות לאיסוף נתונים מ-1,000 אזרחים אירופים ולניתוחם. הם השתמשו במערכות ובכללים ייעודיים לשמירה על פרטיות המידע של המטופלים. הנתונים שימשו לפיתוח שני כלי אבחון משלימים.

אחת המטרות המרכזיות הייתה לזהות אנשים עם ירידה קלה בתפקודי החשיבה והזיכרון, שנמצאים בסיכון מוגבר לפתח דמנציה בהמשך. חלקם מתקשים לזכור דברים או לבצע משימות יומיומיות, אך לא כולם יפתחו דמנציה. החוקרים רצו לזהות את מי שהסיכוי להחמרה במצבם הוא הגבוה ביותר.

מחקרים הראו ששינויים בפעילות החשמלית של המוח עשויים להופיע בשלב מוקדם של התקדמות הדמנציה. הכלי הראשון, איי-מיינד קונקטור, משתמש בנתונים על פעילות זו כדי לזהות דפוסים שעשויים להיות קשורים לסיכון מוגבר.

הכלי השני, איי-מיינד פרדיקטור, משתמש בבינה מלאכותית כדי לנתח נתונים נוספים ולהעריך ביתר פירוט את הסיכון למעבר מירידה קלה בתפקודי החשיבה והזיכרון לדמנציה. הוא מביא בחשבון נתונים מאיי-מיינד קונקטור, לצד תפקודי חשיבה וזיכרון, סימנים ביולוגיים, היסטוריה רפואית ופרטים כמו גיל, השכלה ומקום מגורים.

״כשמשלבים את כל ההיבטים האלה, אפשר לזהות דפוסים שעוזרים לחזות את הסיכון של אדם לפתח דמנציה במהלך השנתיים עד חמש השנים הבאות.״

תמיכה ותכנון לעתיד

כיום אין תרופה לדמנציה. עם זאת, חלק מגורמי הסיכון, כגון בידוד חברתי והרגלי חיים מסוימים, ניתנים לשינוי. שינויים באורח החיים עשויים להפחית את הסיכון. בשילוב עם התערבויות אחרות, ייתכן שיהיה אפשר לדחות את הופעת הדמנציה או למנוע אותה.

הרלדסן אמרה שאפשר לפעול לצמצום בידוד חברתי ולשינוי הרגלים שמשפיעים על הבריאות. לדבריה, ככל שיופיעו טיפולים חדשים, כלים כמו איי-מיינד עשויים לסייע גם בזיהוי האנשים שיוכלו להפיק מהם תועלת.

אבל זיהוי מוקדם אינו קשור רק לטיפול. הוא יכול לעזור לאנשים שחווים שינויים בזיכרון או בחשיבה להבין מה עשוי להתרחש ולקבל תמיכה מתאימה. לדברי אנדרסון, שפגש מטופלים רבים במהלך המחקר, רבים מהם פשוט רצו תשובות לגבי התסמינים שלהם.

ידיעה מוקדמת יותר יכולה גם לעזור לאנשים ולמשפחותיהם לתכנן את העתיד, מבחינה מעשית ורגשית.

מהמחקר לשימוש רפואי

הכלים של איי-מיינד כבר נבדקו במסגרות רפואיות ומחקריות בנורווגיה. השלב הראשון של הפרויקט הסתיים בתחילת 2026. החוקרים מחפשים כעת מימון להמשך העבודה ולהרחבתה למדינות נוספות.

לפני שיהיה אפשר להשתמש בכלים ברפואה, הם יצטרכו לקבל אישור כמכשירים רפואיים לפי הכללים החלים במקום שבו ייעשה בהם שימוש, שמחייבים הערכה רפואית. החוקרים מצפים שההערכה תסתיים עד 2035.

בדיקת הכלים בסביבות חדשות תעזור לחוקרים להעריך עד כמה הם פועלים היטב בקרב אוכלוסיות מגוונות יותר. הצוות עובד גם עם שותפים מהתעשייה כדי להמשיך לפתח את דרך האבחון.

הרלדסן אמרה שלצוות יש תוכנית לקדם את השימוש בגישה של איי-מיינד ברפואה. היא מקווה שבסופו של דבר אפשר יהיה להשתמש בה גם במקומות שבהם המשאבים הרפואיים מוגבלים, משום שהיא אינה דורשת ציוד מיוחד מאוד. לדבריה, אפשר יהיה להנגיש אותה באמצעות מכשירים ניידים.

אף שהכלים משתמשים בבינה מלאכותית, אנדרסון מדגיש שהם לא נועדו להחליף שיקול דעת או קשר אנושי. הם נועדו לסייע לשיחות ולקבלת החלטות משותפת של אנשי מקצוע בתחום הבריאות ומטופלים.

״הכלי לא אמור לקבוע את האבחנה ואז להשאיר לאנשי המקצוע בתחום הבריאות את הטיפול״, אמר. ״זו צריכה להיות החלטה שמבוססת על בני אדם ושמה אותם במרכז.״