שמעון ריקלין: מפסטיבל לפסטיבל. מעלילה לעלילה. מזעזוע לזעזוע. מ״כמה

שמעון ריקלין: ‏מפסטיבל לפסטיבל.
‏מעלילה לעלילה.
‏מזעזוע לזעזוע.
‏מ״כמה נורא״ ל ״לא יאמן״
‏ואז ״לא יאמן״ ו״כמה נורא״.
‏והמבט הנדהם.
‏והפליאה בפנים.
‏והכל נראה כל כך רציני עד שאתה נזכר שמדובר בשחקנים.
‏בשמאל כל כך נהנים מהשטויות שלהם.
‏ב 27/10 המציאות.
‏אבל גם כשיפסידו.
‏הם לא יוותרו על לפחות 5 פעמים ״כמה נורא״
‏ועוד 10 פעמים ״לא יאמן״.
‏20 פעמים ״הפיכה״
‏ו30 פעמים ״מהפכה״
‏ואולי הם ממשיכים עם השטויות הללו רק כי איש עוד לא אמר להם כמה זה מגוחך