אירועי מוח בצעירים: עלייה חדה באזור שנחקר

אירוע מוח עלול לפגוע גם באנשים צעירים יחסית. מחקר שנערך באזור סינסינטי רבתי וצפון קנטקי מצא שאירועי מוח ראשונים נעשו שכיחים בהרבה בקרב בני 20 עד 54. לצד הירידה בשיעור התמותה בתוך 30 יום, שורדים עלולים להתמודד עם השלכות הפגיעה לאורך זמן.

מה השתנה לאורך השנים?

לפי מחקר שפורסם בכתב העת ״נוירולוגיה״ של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה, החוקרים בדקו נתונים מהשנים 1993 עד 2020 וזיהו 2,076 מקרים של אירוע מוח ראשון. המחקר פורסם ב־23 בספטמבר 2026 בשם ״אירוע מוח בקרב צעירים״.

שיעור אירועי המוח עלה מ־33.9 מקרים לכל 100,000 שנות אדם בשנים 1993 עד 1994, ל־62.2 מקרים בשנת 2020. זו עלייה של כ־83%. המספרים מתארים שיעור באוכלוסייה שנחקרה, ולא את הסיכוי האישי של כל צעיר או צעירה לעבור אירוע מוח.

איזה סוג של אירוע מוח נעשה שכיח יותר?

רוב העלייה נבעה מאירועי מוח איסכמיים. שיעורם עלה מ־23.8 מקרים לכל 100,000 שנות אדם בשנים 1993 עד 1994, ל־47.3 מקרים בשנת 2020. אירוע מוח איסכמי מתרחש כשכלי דם שמוביל דם למוח נחסם. בעקבות החסימה, אספקת החמצן וחומרי ההזנה לרקמת המוח נפגעת.

החוקרים בדקו גם שני סוגים של אירועי מוח שקשורים לדימום. דימום תוך מוחי מתרחש בתוך המוח, ודימום תת עכבישי מתרחש בחלל שמקיף אותו. בשני הסוגים האלה לא נמצאה עלייה דומה לזו שנמצאה באירועי המוח האיסכמיים. ההבדל הזה עוזר להבין את הנתון הכללי: העלייה באירועי המוח לא הייתה זהה בכל סוגי האירועים.

גורמי הסיכון שנמצאו אצל המטופלים

בקרב המטופלים הצעירים שלקו באירוע מוח, כמה מצבים נעשו שכיחים יותר לאורך תקופת המחקר:

• לחץ דם גבוה.
• סוכרת.
• פרפור פרוזדורים, כלומר קצב לב לא סדיר.
• שימוש בחומרים.

פרפור פרוזדורים עלול לגרום להיווצרות קריש בלב. אם קריש מגיע למוח, הוא עלול לחסום כלי דם ולגרום לאירוע מוח איסכמי. ההסבר הזה מראה כיצד המצב עשוי להיות קשור לאירוע מוח, אך אינו אומר שהוא היה הגורם לכל מקרה שנבדק במחקר.

שיעור המטופלים הצעירים שהיה אצלם תיעוד של שימוש בחומרים עלה מ־4.6% בשנים 1993 עד 1994, ל־40.2% בשנת 2020. חלק גדול מהעלייה בתיעוד נקשר לשימוש בקנאביס. הנתון מתאר את המטופלים שלקו באירוע מוח, ולא את כלל הצעירים באזור.

יש כאן הבחנה חשובה: המחקר לא קבע שהשינויים בגורמי הסיכון גרמו לעלייה באירועי המוח. לחוקרים לא היו נתוני בריאות מקבילים על אנשים שלא לקו באירוע מוח. לכן אי אפשר לקבוע מהנתונים האלה לבדם מדוע שיעור האירועים עלה.

ירידה בתמותה, והשלכות שעלולות להימשך

לפי המחקר, לאחר התאמה לגיל, למוצא ולמין, שיעור התמותה בתוך 30 יום מאירוע מוח ירד מ־11.7% בשנים 1993 עד 1994, ל־9.4% בשנת 2020. השיפור בלט במיוחד בשני סוגי אירועי המוח הדימומיים. כלומר, לצד העלייה בשיעור האירועים שנמצאה באזור, שיעור התמותה בפרק הזמן הזה ירד.

הישרדות אינה תמיד סוף ההתמודדות. מי ששורדים אירוע מוח עלולים לסבול לאורך זמן מקשיים בתנועה, בדיבור, בזיכרון או בתפקודים אחרים. חומרת הפגיעה ומיקומה משפיעים על ההשלכות.

הנתונים נאספו באזור גאוגרפי אחד. הם אינם מוכיחים שאותה מגמה מתקיימת בכלל ארצות הברית. הם כן מתארים שינוי גדול באזור שנחקר.

המידע בכתבה כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי.