ארז תדמור: סופ"ש שלם התקשורת הישראלית מהדהדת מיחזור של הניו יורק טיימס לעלילת דם שכבר הופרכה בכל דרך אפשרית כאילו ״נתניהו הוזהר ולא עשה דבר״.
נזכיר: זה אותו ניו יורק טיימס שהעליל את עלילת הדם לפיה ישראל מרעיבה את העזתים באמצעות תמונה של ילד עם מחלה גנטית ואת עלילת הדם לפיה ישראל מאמנת כלבים לאנוס פלסטינים.
זה עיתון יותר אנטישמי אפילו מעיתון 'הארץ'.
אבל כשבאים להשמיץ את נתניהו, הכל עובר. לאמת ולעובדות אין עבורם שום משמעות וגם לא לשאלה מי השקרן והמעליל.
וכרגיל אחד החתומים על התחקיר ״הבינלאומי״ של הטיימס הוא לא אחר מהתועמלן העלוב רונן ברגמן.
זו השיטה: שולחים את התועמלן חסר הבושה הזה לשקר באנגלית ואז מהדהדים בעברית את העלילה עם הארומה הבינלאומית.
כאמור שיטה. תעשיית רעל, שקר ושנאה.
ב-27 באוקטובר יש לנו הזדמנות להראות לכל מכונת השנאה הזו מה אנחנו חושבים עליה.
מערכת האתר
נועם פתחי: בן כספית צורח על אלי גולדשמיט בכזו חופשיות כי זה מה שחדשות 12 מצפים ממנו: להשפיל פוליטיקאים מהימין, במיוחד מהליכוד, שיעזו להגיע.
רואים שלעמית סגל אסור לעצור את ההשתלחות הכי היסטרית שנראתה על המסך.
גם בשיא הפסיכוזה של המגיש (שכולה שקרים אבל זה לא העניין).
אסור לימין להגיע לשם.
תמיר מורג: המחשבה שלנפנף ב"תחקיר" של הניו יורק טיימס זה צעד שמוסיף אמינות לסיפור שכבר הופרך, מבלי להבין שהצעד הזה בסך הכל צובע את השקר בצבעים עוד יותר עזים, היא דוגמה מובהקת להלך המחשבה של דינוזאורים תקשורתיים, שלא מבינים את השינוי שהתחולל בשנים האחרונות.
הניו יורק טיימס גם טען שחיילי צה"ל מאמנים כלבי תקיפה כדי לאנוס עזתים, שבכלל כבר היו אמורים למות מרעב - כי בטיימס פרסמו תמונות של שלדים אנושיים מעזה שהתבררו כולן כהונאה...
אני לא יודע מה תהיה תוצאת הבחירות ב-27 באוקטובר, אבל אני די בטוח ששיטפון העלילות הללו אינו מזיק לנתניהו ואולי אף מחזק אותו.
הפרופסור משה כהן אליה:
מצב האומה והבחירות
אנחנו חודש ממועד הבחירות, וביום ראשון, 4 באוקטובר, מיד לאחר שמחת תורה, יתחיל קמפיין הבחירות, כשהכול יוכרע בעשרת הימים האחרונים. בעוד שבסקרים של ערוצי השמאל הליכוד זוכה ל-18-20 מנדטים בלבד, בסקרים של ערוצי הימין הוא זוכה לסדר גודל של 30 מנדטים, פלוס מינוס.
נתניהו ערך בדיקות מעמיקות והגיע למסקנה שפילבר קרוב הרבה יותר למציאות בהשוואה לסקרים בערוצי השמאל. ניכרת חזרה הביתה אל הליכוד, והפוטנציאל גדול. באופוריה של המתקפה על איראן היו שדיברו בליכוד על סיכוי להתקרב ל-40 מנדטים. נדמה שקמפיין הליכוד משמר לעצמו כמה "הפתעות לאוקטובר", כדי לשלוט בסדר היום הציבורי, למקד אותו בימין מול שמאל ביטחוני, שם יש לו יתרון מובהק על פני איזנקוט.
נתניהו התאושש מההתהפכות של טראמפ עלינו בעניין איראן. כרגע המומנטום עובר לצד של האמריקאים. האיראנים ביקשו הפסקת אש לשבוע, ובקשתם נדחתה על ידי האמריקאים. המנוף שהם ניסו להפעיל עליהם במצרי הורמוז נעלם; המצב הכלכלי שם הולך ומחריף, ויש עוד לא מעט הפתעות שהמוסד מן הסתם טמן למשטר האיראני, הפתעות שיכולות להוביל לקריסתו. וכל זה משרת באופן מובהק את נתניהו לקראת הבחירות.
היציאה המבוימת של נציגי המדינות העוינות לישראל (מדינות ערב, אפריקה וחלק מאמריקה הלטינית) ממליאת האו"ם בפתח נאומו של נתניהו לא הזיקה לו. היא דווקא אפשרה לו לשחרר אמירה חזקה בדבר "הבריחה המוסרית" של אותן מדינות. הנאום מיצב אותו כמנהיג המערב, לצד טראמפ, במאבק בין הטוב לבין הרע, בין תרבות האונס והרצח לבין תרבות המערב. עבור מצביעי הימין, העובדה שחלק מהעולם נגדנו אף פעם לא מובילה לגריעת קולות מנתניהו, אלא להפך: הוא נתפס כנציג הרהוט, החד והלא מתפשר של עם ישראל מול אומות העולם הרופסות. ואת זה הימין אוהב.
אני מעריך ברמת הסתברות של 60 אחוזים שנתניהו יצליח להקים ממשלת ימין, ו-40 אחוזים שיהיה כאן שוויון, ואז נלך לסבב בחירות נוסף. אני מתקשה לראות תסריט שבו מוקמת מחדש ממשלת השינוי, והפעם בתמיכת רע"ם והמשותפת. בעידן של מלחמה קיומית שתשפיע על הדורות הבאים באופן עמוק, לא ניתן להפקיד את ביטחון האזרחים בידי אחמד טיבי, אבו שחאדה ומנסור עבאס. זכרו כיצד הסביר ליברמן את חוסר התגובה של ממשלת השינוי לאיומי חמאס. הוא אמר ביושר שזו ממשלה כלכלית ולא ממשלה שנועדה לטפל בענייני הביטחון. קשה לי להאמין שאזרחי ישראל יסכימו למצב שבו הם תלויים במועצת השורא לצורך קידום מהלכים ביטחוניים מהמעלה הראשונה בעזה, בלבנון או באיראן.
לאחר שנתניהו "מירכז" את הליכוד והכניס פנים חדשות, האתגר הגדול הוא העלאת אחוזי ההצבעה במעוזיו. לשם כך נתניהו צריך להלהיב את הבוחרים, והוא יודע לעשות את זה. והוא גם יודע ללחוץ על הכפתורים שמשפיעים על הבוחרים שלו ("הערבים נוהרים לקלפיות").
אני מעריך שהנושא המשפטי יחזור לככב בקמפיין הליכוד. זה לא יהיה בסגנון של "עוד מאותו דבר" (כפי שניתן היה להתרשם מתכנית הציונות הדתית שהציג שמחה רוטמן). מי שמיועד למלא תפקיד חשוב בכנסת הבאה בתחום המשפטי, עו"ד דוד פטר, חוזר ואומר שנדרשת גישה הוליסטית לפתרון כולל למשבר החוקתי.
והטריגר יהיה כמובן עדותו של מנדלבליט, ואולי גם עדותו של רוני אלשיך מיד לאחריו. "גורמים משפטיים", כך דווח בערוצי השמאל, מלינים על כך שהעדויות הללו באו לשרת את קמפיין הליכוד. וזה כמובן נכון. מה שהזוי כאן הוא שעדויותיהם של ראש התביעה הכללית וראש משטרת ישראל עשויות לשרת את מי שנאשם על ידם, כך שהם יחשפו את המקרה החמור ביותר של תפירת תיקים בתולדות ישראל.
ניתן לשער שיצאו הרבה מאוד כותרות מעניינות מהעדויות הללו. והן ישרתו את קמפיין הליכוד בעיקר בבייס, ויניעו בוחרים בהמוניהם אל הקלפיות. וזו תהיה התרומה של היוריסטוקרטיה המושחתת של ישראל לניצחון חד-משמעי של עם ישראל על הדיפ סטייט הרקוב הזה.
השאר שם וטלפון וניצור איתך קשר בהקדם
