דו קיום כבר לא.. בעיקר פחד יחיאל רדוצקי

אני גר בפסגת זאב בירושלים.
אנחנו חיים ליד שכונות בית חנינא, שועאפט ועוד שכונות ערביות.
קניון פסגת זאב תמיד מלא בתושבי השכונות הללו, גני הילדים מלאות במשפחות ערביות שבאות להעביר עוד ערב נחמד.
לכאורה עוד דו קיום.
שנים על גבי שנים תושבי פסגת זאב מתחננים לשקט, כל ערב מטחי ירי וזיקוקין, גניבות רכב, אלימות ומידי כמה שבועות מגלה תושב השכונה קליע נעוץ ברכב שלו, בבירת ישראל, בירושלים.
בימים האחרונים המצב החמיר יותר, הרכבת הקלה כבר לא מקום בטוח, זכורה לכולנו הסטירה אותה קיבל הנער החרדי.
הרכבת עובר בשועאפט ובית חנינא, הפורעים השמידו לחלוטין את אחת התחנות ועל כן הרכבת לא עוצרת בה, כי אין איפה לעצור.
בכל פעם שיש אזעקת צבע אדום איפשהו בארץ נשמעים מטחי יריות שמחה המשכונות הסובבות אותנו.
ועכשיו הם מצאו טרנד חדש, ניסיון לשרוף יהודים.
אתמול בערב שוב הושלכו בקבוקי תבערה לעבר השכונה, פרצה שריפה ענקית ובחסדי שמים לא היו נפגעים.
אבל חייבים לומר את זה בקול - המצב לא טוב.
תושבים רבים הפסיקו להשתמש ברכבת הקלה, מפחדים להסתובב בלילה בשכונה.
צעקנו בעבר שיום אחד הנשק הזה יופנה כלפינו, וזה קורה.
חייבים לעשות לזה סוף.
תושבי פסגת זאב לא יכולים להמשיך ולחיות ככה.