הפרופסור משה כהן אליה: יוסף חדאד יוסף חדאד דגל

הפרופסור משה כהן אליה:

‏יוסף חדאד

‏יוסף חדאד דגל בעבר במדינה פלשתינאית, והיום הוא מתנגד לכך. נתניהו בעצמו בעבר תמך בפתרון שתי המדינות לשני העמים, ויחד איתו חלקים נכבדים מהימין הפוליטי הנוכחי. וכזכור, הוצע לחדאד להשתלב בליכוד. האם מישהו היה תוקף אותו כך אם הוא היה מקבל את ההצעה לשריון בליכוד, והיו מגלים סרטון שלו מלפני השבעה באוקטובר שממנו עולה תמיכה במדינה פלשתינאית?

‏ולכן יש תועפות של צביעות במתקפות על יוסף חדאד. זכותו לשנות את דעתו וזו לא סיבה לפסול אותו. אפשר, ואולי אפילו צריך, לתקוף את המפלגה של וינטר כמפלגה שעתידה לשרוף קולות ולהוביל לעליית ממשלת הדיפ סטייט בתמיכת המשותפת ורע"מ. אבל לא נכון ללכת על הראש של יוסף חדאד בנקודה הזו.

‏חדאד לא אמור להיות חסין ממתקפות פוליטיות. ואם הוא לא בנוי למתקפות כאלה, הוא לא מתאים לפוליטיקה. אבל חדאד הוא לא רק אדם, אלא שהוא גם סמל. הוא סמל להשתלבות שאנו רוצים שתהיה בקרב האוכלוסיה הערבית של ישראל; שהם יגדירו את עצמם כישראלים, שיחושו שותפות גורל איתנו, היהודים.

‏כשחדאד השיב אתמול לינון מגל ב"פטריוטים" שהוא שר לעצמו "נפש ישראלי הומיה", אני ראיתי בכך סימן לרצון להשתלב מתוך עמדה של שוויון, והיותו חלק מהאומה הנפלאה שלנו. כערבי נוצרי הוא לא יכול לשיר "נפש יהודי הומיה". והוא לא דורש לשנות את ההמנון, אלא רק לשיר בינו ובין עצמו את ההמנון כך שהוא יוכל יותר להזדהות איתו. ואני מכבד אותו מאוד על כך.

‏חדאד הוא אחד המסבירנים הטובים והבולטים ביותר בעולם למען מדינת ישראל. והמבחן של הימין הוא ביכולת לקבל אדם לא יהודי, שאוהב את המדינה, שלחם עבורה - ולא רק בשדה הקרב הפיזי, אלא בשדה הקרב של החזית השמינית, חזית התודעה.

‏לזה קוראים "הכרת הטוב".