יחיאל רדוצקי - ועד היום יש לי חור בלב

זה התחיל דווקא ביום דווקא סבבה, הכל דפק מעולה בבסיס, בדיוק סיכמתי רשימת מתגייסים חדשה לטירונות הקרובה ואז יצאתי לסיגריה בנחת.

מרשה לעצמי להעיף מבט בהודעות בטלפון ובדיוק מקבל פוש על אירוע ירי בגבעת אסף.
כולי נדרך, כולנו נדרכים, בגבעת אסף עומדים הלוחמים 'שלנו', חיילי גדוד נצח יהודה.
בלב קיימת תקווה שרק 'רק' אירוע ירי, אבל בתוך מספר דקות מתחילות לזרום הידיעות הקשות, יש לנו הרוגים ופצועים מהגדוד ואנחנו מנסים להבין.

• החרדה הכי גדולה של כל מי שעוסק בתחום, היא שמישהו שהוא גייס ייפגע, בכל השנים שלי בשירות התפללתי שזה לא יקרה, חרדה אינסופית, חרדה קיומית.

רב הגדוד שהיה אצלנו ביחידה יצא במהירות יחד עם קצין נוסף, סרן חיים זילברשלג לשטח, והתמונה הנוראה מתחילה לקבל צבעים שחורים משחור. שני חיילים נהרגו ועוד חייל פצוע.

הדמעות חונקות את הגרון, אני ננעל במשרד ובוכה בלי הפסקה, לא מסוגל לעצור, לא מצליח לשלוט.

ואז הגיעו השמות.
והלוויות.

סמל ראשון יובל מור יוסף וסמל יוסי כהן הי"ד, לוחמים בגדוד נפלו מירי של מחבל בן מוות.

ביום שישי התקיימה לווייתו של יוסי כהן הי"ד בירושלים, בלוויה התרסקתי, קצין הנפגעים החזיק אותי כל הלוויה ולא הצלחתי להירגע.

ועד היום יש לי חור בלב.

סמל ראשון יובל מור יוסף, סמל יוסי כהן הי"ד.
ה' בטבת ה'תשע"ט.
13.12.18

הלב עדיין בוער.