תיעוד מקומם – זריקת בקתבים מהצד הערבי של גדר ההפרדה בפסגת זאב

אנו מצרפים כאן את דבריה של יעל ענתבי בימים אלה על המצב הביטחוני בשכונה

שנים אני מתריעה בפני העירייה על התחלות בנייה לא חוקיות, כולל בשבוע שעבר, ותמיד אני מקבלת את התשובה שזקוקים לכוחות מג"ב שאינם מגיעים לליווי פקחי העירייה. מקווה שעכשיו ישנו את כיוון המחשבה.

פסגת זאב היא שכונה על קו התפר. הקמת גדר ההפרדה ב- 2006 (עוטף ירושלים) גרמה לאלפי תושבים ערבים ממחנה הפליטים שועאפט, שכונת השלום וראס חמיס, שרצו בחיים נורמליים ומצבם הכלכלי איפשר זאת, לעבור אל תוך ירושלים. את מקומם תפסו עשרות אלפי ערביי יו"ש מרמאללה, ג'נין ושכם, שוהים בלתי חוקיים, שהתיישבו בבתים שהתפנו ובמגדלים שנבנו ללא אישורים. ערבי תושב ג'נין יכול להגיע לגדר ההפרדה מול בתי פסגת זאב באופן חופשי בלי שום מחסום.

השטח שמעבר לגדר הפך לשטח הפקר שנתפס מהר מאוד ע"י תומכי חמאס ופושעים והוגדר ע"י גורמים ביטחוניים "חבית חומר נפץ".

כתוצאה מהפקרת השטח שכמחציתו מוגדר על הנייר בריבונות ישראלית והוא חלק מהשטח המוניציפלי של ירושלים, אנו עדים לאורך שנים לריק שלטוני המאפשר ירי חופשי, רמקולים עוצמתיים של המואזין, בנייה מאסיבית ללא אישורים, פיצוצים של זיקוקין, מאורות סמים, קפיצות של שב"חים מעבר לגדר ועוד.

במשך כל השנים ממשלת ישראל הקפידה להטמין את הראש בחול ולחשוב שהבעיה תיפתר מעצמה, מה שהגדיל את חבית חומר הנפץ. המשטרה לא יכולה להיכנס לאזור בלי כוחות משמר הגבול וגם זה נעשה רק לעיתים רחוקות. פניות רבות שלי לכל הגורמים בממשלה, במל"ל ובכנסת לא הצליחו לשנות את הקונספציה.

לאחר נקודת האל חזור שאירעה ב 7.10 כשיום שמחתנו הפך באחת לאבל, תושבי פסגת זאב החלו להבין שמשענת גדר ההפרדה ואשליית הבטחון שהיא מקנה, היא משענת קנה רצוץ. כעת צריך לשכנע גם את הממשלה להשליט את הריבונות הישראלית בשכונות הירושלמיות שמעבר לגדר.

ניצב תורג'מן דיבר גם על הקניית תחושת ביטחון לתושבי פסגת זאב, דבר חשוב מאין כמוהו. ובהקשר לזה רוצה לומר שחשוב שהאבטחה תיראה יותר בשטח ולא רק תבוצע.

כיום יש הורים החוששים לשלוח את ילדיהם למוסדות החינוך כי אין אבטחה לגן או כי האבטחה המוצעת לבית הספר אינה מקצועית מספיק.

חשוב למען תחושת הביטחון של תושבי פסגת זאב לראות את כוחות הביטחון מסיירים בפסגת זאב, חשוב להציב עוד חיילים שישגיחו על הכניסות לבתי הספר והגנים.