האם ילדינו סובלים מדחייה חברתית? ומה ההשפעות הרגשיות שלה

כל מי שחווה במהלך חייו את החוויה של בדידות ודחייה חברתית יודע כמה ההרגשה היא קשה. למרות זאת, לאורך השנים פסיכולוגים מעטים בלבד עסקו בחשיבותה של תופעת הדחייה החברתית. רק בשני העשורים האחרונים שהתופעה גדלה וקיבלה הבנה רוחבית לגודל הקרע והפגיעה, החלו להיערך יותר ויותר מחקרים אשר מעידים על כך שהעיסוק שלנו בקבלה חברתית משפיע בצורה ישירה כמעט בכל תחום בחיינו.

חוקרים אשר חקרו את הנושא מצאו עדות מפתיעה לכך שהכאב שנגרם על ידי דחייה אינו שונה מהכאב הנגרם על ידי פציעה גופנית. קרי פציעה נפשית לא פחות חמורה מפציעה גופנית השוני אולי היחיד הוא שהפציעה הגופנית היא נראית לעין ומקבלת מזור ברפואה הקונבציונלית ויש הבנה ציבורית רחבה יותר מה שאין כן בפציעה נפשית שנגרמת מסיבת שונות ובמאמר זה נתמקד בפגיעה הנגרמת ע"י "דחיה חברתית"

נידוי הינה פעולה חברתית המתארת הרחקה פיזית או התעלמות. ההשלכות הפונקציונליות של נידוי חברתי הן בעלות משמעות רבה לאדם. לצידן, קיימות השלכות רגשיות אדירות לרווחה נפשית ואף לבריאות פיזיולוגית (2011 Zadro) זאת ועוד לדחייה יש השלכות משמעותיות על מצבו הפסיכולוגי של האדם, והיא משפיעה על הרגש, הקוגניציה והבריאות הפיסית הן ברמת הפרט והן ברמה החברתית. לדוגמה, נמצא כי אנשים מנודים הופכים פעמים רבות לאגרסיביים ויכולים לפנות לאלימות – במחקר בו נותחו 15 מקרים של ירי בבתי ספר בארה"ב נמצא כי 13 מהיורים היו נערים אשר סבלו מדחייה חברתית.

וויליאמס ושות' (2000 Choi & Cheung, Williams) מניחים כי ישנם ארבעה גורמים התורמים לרווחה נפשית גבוהה: תחושת שליטה, תחושת משמעות, תחושת שייכות והערכה עצמית. נידוי חברתי עלול לפגוע בגורמים אלה.

על מנת לחקור משמעויות אלה יצרו וויליאמס ושות' משחק מסירות כדור, אשר המשתתפים בו מתמסרים ולאחר זמן קצר מנדים את הנבדק (המשתתף בניסוי) ולא מוסרים לו את הכדור. הנבדקים היו צריכים לשחק במשחק מחשב הנקרא סייבר-בול (Cyberball) הסייבר-בול הינה תוכנת מחשב, בה הנבדק משחק מסירות כדור בסביבה וירטואלית בין שלושה או ארבעה שחקנים. תוכנה זו מווסתת את מספר הזריקות אל הנבדק ואת מידת השתתפותו וכך מתבצעת מניפולציית נידוי חברתי לנבדקים. תחת פרדיגמה זו נערכו מחקרים רבים ומגוונים. מחקרים אחדים בחנו אנשים, אשר נאמר להם כי הם משחקים מול אנשים אמיתיים אחרים המנדים אותם ואילו במחקרים אחרים לנבדקים נאמר כי המחשב הוא זה שמחליט באופן רנדומלי (אקראי) את סדר המסירות.

בכל המחקרים הנ"ל הנבדקים דיווחו על תחושת נידוי וההשלכות הנפשיות על הרווחה הנפשית היו דומות, במחקרים שנערכו נמצא כי נידוי חברתי במהלך משחק המסירות (דהיינו, אי שיתוף הנבדק במשחק, על ידי אחוז נמוך של מסירות אליו) מביא לירידה בתחושת שייכות, הערכה עצמית, תחושת שליטה ומשמעות, ולעליה בתחושות כעס, בדידות ועצב. בפועל, משחק המחשב המקוון מאפשר משחק מסירות בין הנבדק ל'שחקנים'. את השחקנים האדם אינו מכיר וסביר שלעולם לא יכיר או יפגוש בעתיד, ובכל זאת, יש למניפולציית הנידוי השפעה משמעותית על תחושת השייכות וההערכה העצמית של הנבדק.

עובדה זו מלמדת אותנו אודות חשיבותה של תחושת השייכות לתחושת הרווחה הנפשית של האדם ואת השפעתו החריפה של הנידוי החברתי. מחקרים אחרים בחנו את השפעת תחושת הנידוי על המצב הפיזיולוגי של האדם, ומצאו כי הנידוי מעורר תחושות כאב פיזי של ממש, המביאות את האדם להשתמש במנגנונים שונים להערכת פגיעה או פציעה.

הוא בוסס בעיקר על ידי מדידת מדדים נוירולוגיים כגון FMRI ,EEG ,EMG- ERP תוך כדי משחק הנידוי האינטראקטיבי, הראו החוקרים כי במהלך הנידוי עוררו האזורים במוח האחראים על תחושה ותפיסה של כאב פיזי. ישנה קורלציה גבוהה בין גירוי אזורים אלה בזמן כאב פיזי ובזמן נידוי חברתי. אם כן, גירוי באזורים אלה למעשה מאותת לגוף כי קיים כאב.

דפוס דומה ניתן לזהות בסיטואציות המתרחשות בחיי היום יום. חוקרים ביצעו סריקות מוחיות לאנשים אשר נעזבו על ידי בני זוגם זמן קצר לפני המחקר, ומצאו כי אזורי הכאב המוחיים פעלו בצורה מוגברת כאשר הנבדקים התבוננו בתמונות של האקסים שלהם. על אף שעוצמת הקשר בין כאב פיסי ונפשי יכול להפתיע אותנו, יש לו היגיון ביולוגי. במקום ליצור מערכות חדשות לגמרי עבור מאורעות חברתיים מכאיבים, האבולוציה עשתה שימוש במערכת הכאב הפיסי והתאימה אותה גם לכאב הנגרם מדחייה חברתית.

אז אך מתמודדים?

כמובן, דחייה פיסית אינה משפיעה רק על מדדים במוח שלנו אלא גם על החוויה הרגשית. דחייה חברתית מגבירה את הסיכוי להתפתחות תחושות של כעס, חרדה, דיכאון, קנאה ועצב, פוגעת באיכות התפקוד במטלות אינטלקטואליות ועשויה להוביל לאגרסיביות ולפגיעה בשליטה העצמית. כמובן שזה תלוי עד כמה הייתה הפגיעה ומאיזה אדם או חברה. כמו כן, דחייה חברתית ממושכת נמצאה כקשורה בירידה באיכות השינה ובירידה בתפקוד המערכת החיסונית ביחס לאנשים בעלי קשרים חברתיים חזקים.

מחקרים מצביעים על כך שאפילו חוויות נקודתיות ומינוריות יכולות לעורר תחושת דחייה. במחקר שהתמקד בנושא זה, למשל, נמצא כי נבדקים אשר חלפו על פניו של זר אשר התחמק ממבטם דיווחו על תחושת חיבור חברתי נמוכה יותר ביחס לנבדקים אשר ה"זר" יצר איתם קשר עין.

למעשה, קשה למצוא סיטואציות בהן דחייה אינה מלווה בכאב. מחקר שבחן את השפעותיה של דחייה חברתית מצא כי גם דחייה על ידי קבוצה אליה האדם אינו רוצה להשתייך מעוררת חווית דחייה. במחקר בו הנבדקים קיבלו כסף במקרים בהם נדחו ולא קיבלו דבר כאשר לא נידחו, נמצא כי קבלת הכסף לא הפחיתה את הכאב. במילים אחרות, כאב הדחייה נמצא ככאב ממנו קשה מאוד להימנע.

זאת ועוד, ישנם מספר גורמים המשפיעים על אופן ועוצמת ההשפעה וממתנים אותה. לדוגמא, אדם המגיע לחווית הנידוי עם תחושת הערכה עצמית גבוהה סביר שיפגע פחות מאקט הנידוי, לעומת אדם אשר מלכתחילה, קודם לנידוי, הינו בעל הערכה עצמית נמוכה.

החדשות הטובות

החדשות הטובות הן שמרבית האנשים מחלימים כמעט באופן מידי מאפיזודות קצרות ונקודתיות של דחייה כמו דחייה ב-במשחק מחשב או היעדר קשר עין עם זר. החדשות הרעות הן שדחייה משמעותית יותר בחיינו משפיעה רגשית גם זמן רב לאחר הדחייה..

אנשים אשר חוו דחייה הופכים דרוכים ורגישים יותר לסימנים המעידים על אפשרות לחיבור מחודש ומנסים לנווט את התנהגותם בהתאם. הם עשויים להיות קשובים יותר לרמזים חברתיים, לנהוג באופן נעים יותר ולהיענות יותר לבקשות של אחרים. לחלופין, חלק מהאנשים מגיבים לדחייה בכעס והשתלחות. כאשר המטרה הראשונית של האדם היא השגת תחושת שליטה מחודשת, הוא עשוי להפוך אגרסיבי בניסיון למשוך את תשומת ליבם של אחרים ובכך, למרבה הצער, להגביר את הסיכוי לדחייה נוספת. אפשר לראות זאת מאוד בקלות אצל ילדים בבית או בבית הספר אך התחושה והרצון להיות שייך לא פוסחת גם על המבוגרים.

מה אפשר לעשות?

בהנחה שלקיחת משככי כאבים אינה הדרך המומלצת להתמודדות עם דחייה חברתית, אפשר להמליץ  על מספר אסטרטגיות למניעה והתמודדות עם התופעה.

ראשית, כדי לתקן את חווית הדחייה כדאי להיות מעורבים באינטראקציות חברתיות אחרות, אשר יספקו חוויות של קרבה וקבלה. כמו כן, חשוב לנסות לקחת את הדברים בפרופורציה ולהזכיר לעצמנו את המקומות בהם לא נדחינו ואת האפשרות שלנו להתקבל ולהשתייך במקומות וסיטואציות אחרים. במקביל, כדאי לנו לזכור שהכאב הנלווה לדחייה עשוי להיות חוויה מלמדת ומקדמת, אם חווינו דחייה על רקע התנהגויות לא מתאימות, ייתכן והכאב שאנו חווים הוא נקודת המוצא להבנה שאנו זקוקים לשינוי שיאפשר לנו להתנהל בדרכים המגבירות את הסיכוי לקבלה.

להכיר מחדש את המושג שלא הכל מושלם ובטח לא האנשים ולנרמל את המצב לבו נקלעת אם ע"י פעילות ספורטיבית או ע"י יציאה עם אנשים קרובים המשפיעים בנו לטובה וכן כל דבר אחר שגורם לנו להרגשה טובה יותר.
לגבי הילדים להגביר את המודעות לדבר השלילי שנקרא דחייה חברתית וכמובן להשתמש במגוון פעולות להעצמה וביטחון וחיזוק הקשר.

ביבליוגרפיה:

The pain of social rejection. Kirsten Weir . Monitor of psychology, April 2012, Vol 43, No. 4
Williams, K. D. , & Zadro, L. (2001). Ostracism: On being ignored, excluded and rejected. In: M. Leary (Eds.), Interpersonal rejection . 21-53. New York: Oxford University Press.
Williams, K. D., & Jarvis, B. (2006). Cyberball: A program for use in research on ostracism and interpersonal acceptance. Behavior Research Methods, Instruments, and Computers, 38, 174-180.
Williams, K. D. (2007). Ostracism. Annual Review of Psychology, 58, 425-452.
Zadro, L., Williams, K. D., & Richardson, R. (2004). How low can you go? Ostracism by a computer lowers belonging, control, self-esteem and meaningful existence. Journal of Experimental Social Psychology, 40, 560-567.
Zadro , L. Boland , C. Richardson , R. (2006). How long does it last? The persistence of the effects of ostracism in the socially anxious. Journal of Experimental Social Psychology, 42, 692-697.
Zadro, L. (2011) Silent rage: When being excluded and ignored leads to acts of aggression, vengeance, and/or self-harm. Social Conflict and Aggression. Editors: Forgas, J. P, Kruglanski, A. and Williams, K. D. NY: Psychology Press, pp. 201–216.