בדרך לריפוי עצמי

מפעם לפעם אגיח לכאן עם "חומרים"  שהינם חלק חשוב ויקר בהוויתי. בהוויתנו.
זהו פוסט קצר ומודולרי. כמנהגי השוזר נמצא כאן צרור מילים ופרחים. כטוב בעיניכן/ם היו בו.

אי שם מעבר לדעות ה"נכון וה"לא נכון" ישנו שדה. אפגוש אותך שם / ג'מאל א- דין רומי

"הגוף הזה הוא השדה" (מתוך הבהגווד גיטא, פרק 13)

אחריות אישית מתחילה באחריות לגופי.
אחריות לגופי מתחילה באפשרות לחיות בגוף.
אפשרות לחיות בגוף מתחילה בתשומת לב אליו. בחקירתו. בהכרתו. בטיפוחו. במגע בו ואיתו. בהוקרה לכל תנועה קטנה. לכל שאיפה ולכל נשיפה.
מצטטת את עצמי מדברים שכתבתי לפני שנים. כאז כך עתה:

*האם יעלה על הדעת לגור בבית מבלי להכיר את חדריו, גודלו, תכולתו, תכונותיו, חוזקותיו, חולשותיו…ומה באשר לגופנו?..האין זה הבית האחד והיחיד שניתן לנו על מנת לשכן בו את כל מה שהוא אנחנו?…

*לתפוס את המופשט, או, בגוף אני מבינה –
מילים מופשטות : שקט, שלווה, איזון, ביטחון, פתיחות, גמישות, יציבות, נדיבות, התמסרות..בריאות – מקבלות ממשות כשהן מופנמות, מעוגנות ומגולמות בגוף. הנכחה גופנית (אמבודימנט) של כל אלה הופכת את המופשט לקונקרטי ברמ"ח אברינו ושס"ה גידנו. זוהי ידיעה.

*אם זה לא בגופי זה לא קיים (מהרהרת) ואז
הנחרצות מניעה אותי באי נוחות
ולפיכך
מעדנת
אם זה לא בגוף זה אולי ידע
אך לא ידיעה

כדי להתמיר יש להטמיע. בגוף.

אין חוויה בלי גוף. אין גוף ללא חוויה.

*ככל שחולפות השנים אני מבינה ומגפינה ש
תנועות קטנות
בתשומת לב
בהרפיית מאמץ
בהתכנסות חושים פנימה
בהתכוונות
בחקירה, בסקרנות, בפליאה ובהוקרה
ללא תשוקה
עם שפע דמיון ויצירתיות
בליטוש והקשבה לקול האישי
שעטופים בחמלה ובאהבה
כל אלה הם בסיס לריפוי עצמי ממש כמו לסביבתי.

בקבלה ובמחויבות לקול האישי שלי ולקולם האישי של היצורים כולם קדה קידה ומודה.
אום

בריאות. שלומות (well being). חוסן. כאן עכשיו.
בתוכנו.
אז, איך ביכולתך להזין את השלומות  שלך?